8. הנתבעת מדגישה כי הנטל להוכיח שהמחיר ששילם התובע בפועל היה המחיר שעליו הצהיר – מוטל על התובע. לשיטתה, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפיה שילם עבור ייבוא הרכב ארצה סך של 29,500 אירו. הנתבעת מצביעה לעניין זה על קשיים העולים מן המסמכים שצירף התובע: חשבונית אוטוטרנדס, ההעברה הבנקאית ושטר המטען. עוד טוענת היא כי התובע מסר גרסה לקונית ונטולת הגיון שאין לקבלה. בין השאר, בחר התובע שלא לספק נתונים ברורים לגבי זהות המוכר, לא הציג ראיות לתמיכה בגרסתו ולא עלה בידיו להפריך את התמיהות שהעלתה הנתבעת בנוגע לגרסתו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הניחה את הבסיס העובדתי הנדרש לקביעתה לפיה מחיר העסקה בפועל היה 51,400 אירו ולא כפי שהוצהר. נטען כי הנתבעת רשאית הייתה לסמוך קביעתה על הראיות המנהליות שבידיה, ובפרט תוצרי הבדיקה שהועברו מגרמניה וחשבונית מאייר. לאור האמור, כך נטען, התובע לא הוכיח שנפל פגם בהודעת הגירעון ולמצער, לא הוכח שנפל פגם שיש בו כדי לבטל את הודעת הגירעון. לבסוף, טוענת הנתבעת כי אין הוראת חוק המחייבת עריכת הליך שימוע לפני הוצאת הודעת גירעון ומשכך, לא נפגעה כל זכות של התובע.
התשתית הראייתית
9. הצדדים הגישו את ראיותיהם.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן הוגש תצהיר מטעם אחיו, יגאל.
הנתבעת הגישה את תצהיריהם של העדים הבאים: גב' מיכל אחיטוב (להלן: גב' אחיטוב), ששימשה במועדים הרלבנטיים לתביעה כנציגת האוצר ורשות המסים בבריסל; מר אחסאן טריף (להלן: מר טריף), ששימש במועדים הרלבנטיים כממונה פרויקטים הערכה ביחידת יבוא אישי; ומר אלון תמיר (להלן: החוקר תמיר), שמשמש כחוקר ביחידת בקרת יבוא במכס חיפה וגבה חלק מההודעות במסגרת חקירות התובע ואחיו. לתצהירו של החוקר תמיר צורפו החקירות שנערכו ברשות, בהן חקירות התובע ויגאל, חקירת מר אבנר בן צבי, נציג חברת אלאלוף ספנות בע"מ (להלן: חברת אלאלוף), ששילחה את הרכב מגרמניה לישראל וחקירת מר גיורא אלון, חברם של יגאל והתובע.
בישיבת ההוכחות שנערכה, נחקרו העדים על תצהיריהם.
המסגרת הנורמטיבית
10. סעיף 130 לפקודת המכס [נוסח חדש], התשי"ז-1957 (להלן: פקודת המכס) מפרט את דרכי קביעת ערכם של טובין מוערכים. הסעיף מתווה מדרג הולך ויורד של שיטות לקביעת ערך הטובין. השיטה הראשונה במדרג מעוגנת בסעיף 130(1), הקובע כי:
"130. ערכם של טובין מוערכים יקבע כלהלן –
(1) לפי ערך עסקה שבה נרכשו, מחושב לפי הוראות סעיף 132".