שלילת זכות הטיעון והערר
30. התובע טוען כי זכויותיו בהתאם לתקנות 3, 4 ו-5 לתקנות המכס נשללו. כך, לא ניתנה לו "הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו בכתב", כמצוות תקנה 3; לא ניתנה לו אפשרות "לערור בכתב לפני גובה מכס", כמצוות תקנה 4; ואף לא ניתנה לו אפשרות "לערור בכתב לפני ועדה של שלושה חברים שהם עובדי רשות המסים בישראל... ובהם היועץ המשפטי לרשות או נציגו", בהתאם לתקנה 5 לתקנות המכס.
31. תקנות 3, 4 ו-5 לתקנות המכס – עניינן בהשגה על קביעת ערך טובין בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות. תקנה 3 דנה בזכות שימוע "בטרם יקבע הפקיד ערכם של טובין... לצורך חישוב המסים החלים עליהם כאמור בתקנה 2(ג)..."; תקנות 4 ו-5 עוסקות אף הן בערר "על החלטת הפקיד לפי תקנה 2(ג)...", כקבוע ברישא לתקנות אלה. בענייננו, כפי שהובהר, החלטת הרשות ניתנה בהתאם לחלופה שבתקנה 2(א) לתקנות – בהתאם למחיר ששולם בפועל על הרכב. כב' השופט ד"ר בורנשטין ציין בעניין הרשקוביץ כי "...איני סבור כי חלה בעניין זה תקנה 5 לתקנות המכס. עניינה בערר על החלטת פקיד המכס לפי תקנה 2(ג) לתקנות, ולא על "החלטתו" לאמץ את המחיר ששולם על הטובין. יתר על כן, נראה לי כי בהתחשב בסמכות המפורשת שניתנה לפקיד המכס בתקנה 2(ב) לתקנות המכס לדרוש מסמכים לשם הוכחת "ערך הטובין" לפי תקנה 2(א) לתקנות, כי גם אם הפקיד דרש מסמכים כאמור, וגם אם כתוצאה מכך מצא כי המחיר המוצהר אינו "המחיר ששולם" וקבע לפיכך מחיר אחר, עדיין עניין לנו בקביעת ערך הטובין על פי תקנה 2(א) לתקנות המכס (דהיינו סעיף 132(א) לפקודה) על כל המשתמע מכך" (פסקה 45 לפסק הדין).
הנה כי כן, הודעת הגירעון מבוססת על המחיר ששולם בפועל ואינה נוגעת להערכת שווי. משכך, לא הופעלה תקנה 2(ג) לתקנות המכס ואין זכות ערר לוועדת ערר לפי תקנה 5 לתקנות המכס.
32. נתתי דעתי גם לטענת התובע לפגיעה בזכויותיו מאחר שלא קוים הליך שימוע בטרם הוּצאה הודעת הגירעון. הנתבעת ציינה לעניין זה כי אין הוראת חוק המחייבת עריכת הליך שימוע לפני הוצאת הודעת גירעון לפי חוק מסים עקיפים. עוד טענה הנתבעת כי במהלך חקירתו של התובע ברשות, ביום 16.7.2015, הוצגה לו חשבונית מאייר שהועברה מגרמניה בערך של 51,400 אירו ונתבקשה התייחסותו לכך (עמוד 5 להודעת התובע, שורות 114 ואילך) ומשכך, ספק אם יש ממש בטענת התובע כי לא הבין בגין מה הוּצאה הודעת הגירעון חודשיים לאחר מכן.
בשים לב לכך שמדובר במקרה שבו הנתבעת אישרה, לאחר בדיקה, את המחיר שעליו הצהיר התובע, והחליטה בהסתמך על נתונים חדשים שהובאו בפניה לשנות את קביעת המחיר – יתכן שנכון היה לשקול קיום הליך שימוע, אף בהיעדר חובה בחוק. ברם, בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפגעה זכותו של התובע, משניתנה לו האפשרות לשטוח את מלוא טענותיו במסגרת הליך זה ומשאלה נבחנו בזהירות המתבקשת ותוך שהובא בחשבון כי לא נתקיימו הליכי ערר או שימוע קודמים (השוו לע"א 8669/07 צ.ד.א. אחזקה ושירותים בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פסקה י"ג (29.12.09)).
טענות נוספות
33. התובע העלה שורה של טענות נוספות: נטען כי הנתבעת לא הציגה את כל תיק החקירה שבידיה, על אף בקשות חוזרות ונשנות מטעמו; כי תיק החקירה הוסתר במכוון על ידי הנתבעת וכי יתכן שהיו בו ראיות אשר יכול והיו מסייעות לו; כי הנתבעת הפלתה את התובע לעומת מקרים דומים אחרים, שבהם הגיעה להסדרי פשרה המיטיבים עם התובעים שם; כי התובע עומד בסעיף 3 לחוק מסים עקיפים; וכי אין לחייב את התובע במרכיב קנס הפיגורים שבהודעות החיוב, שכן אין בחומר הראיות כדי להצביע על זדון בהתנהלותו בכל הקשור להצהרתו, שנסמכה על מחירון הרכב והחשבונית המקורית, כמו גם בשל העובדה שלא ניתנה לתובע כל הזדמנות להצדיק עמדתו ולהסבירה לפני מועד הודעת הגירעון.
לא שוכנעתי כי יש ממש בטענות אלה.
34. לעניין הטענה כי לא הוצג בפני התובע תיק החקירה במלואו – הנתבעת הצהירה כי "כל חומר החקירה בעניינו של התובע הוצג ואף הוגש על ידי הנתבעת בתצהיריה – חקירת התובע, חקירות אחיו, יגאל, חקירת מר בן צבי, מנהל מערכות המידע בחברת אלאלוף וחקירת חברו של התובע, מר גיורא אלון. מעבר לכך אין עוד חומרי חקירה בעניינו של התובע" (סעיף 42 לסיכומי הנתבעת. גם החוקר תמיר, ציין בחקירתו כי "נראה לי שכל מה שבתיק החקירה נמצא פה" – עמוד 45 לפרוטוקול, שורות 6-5). לאור האמור, לא שוכנעתי כי זכויותיו של התובע נפגעו כתוצאה מהסתרה (מכוונת) של חומרי חקירה כאלה ואחרים.
לעניין טענת התובע לאפליה לעומת תיקים אחרים – מאחר שנסיבותיהם המדויקות של תיקים אלה לא הונחו בפני, קשה לעמוד על הדמיון ועל השוני שבין המקרים, ומשכך לא ניתן לבחון טענה זו לגופה. מכל מקום, עמדת הנתבעת היא כי אין לחייב אותה לחזור על טעויות שביצעה בעבר. בית המשפט המחוזי נדרש לעניין זה וציין שאינו סבור כי "הסכם פשרה עם שני תובעים מתוך כלל התובעים, וכאשר הנתבעת מצהירה שמדובר בהסכמים שנחתמו מתוך טעות ובניגוד למדיניות אגף המכס והמע"מ... מקנים לבידי התובעים זכות לטעון טענת אפליה" (עניין הרשקוביץ, סעיף 111.א). עמדה זו מקובלת עלי.
לעניין טענת התובע לתחולת הסייג הקבוע בסעיף 3 לחוק מסים עקיפים – סעיף 3 מחייב כי יתמלאו שלושה תנאים מצטברים. בענייננו ציין התובע בסיכומיו, בכל הנוגע לתנאי השלישי, כי לא נסתרה טענתו לפיה "לא מכר את הרכב במחיר שיכלול גם את סכומי החוב הנדרשים" (סעיף 50 לסיכומי התובע). ואולם, לא ברור כלל אם התובע מכר את הרכב ואם כן – באיזה מחיר מכר אותו. טענה זו נטענה בעלמא, לא הועלתה בדיון וממילא לא הוכחה על ידי התובע. משכך, לא הוכחה זכותו של התובע לפטור מתשלום החסר לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים.
אשר לעתירה החילופית לביטול קנסות הפיגורים – נתתי דעתי לפסיקתו המנחה של בית המשפט בעניין הרשקוביץ, במסגרתה נקבע כי אין צורך להוכיח זדון אצל התובע לצורך חיובו ברכיבי הגירעון (שם, פסקה 111.ד). כשלעצמי, נכונה הייתי לשקול במקרים המתאימים את ביטול קנסות הפיגורים, זאת מקום בו מציג התובע לבית המשפט גרסה מלאה, הגיונית וקוהרנטית, המבהירה את התנהלותו. שונים הם פני הדברים בענייננו: התובע מסר גרסה לקונית באשר לרכישת הרכב. התובע יכול היה בזמן אמת ליתן דעתו לסימני השאלה עליהם הצביעה הנתבעת בהליך דנן, אך בחר משיקוליו שלו, שלא לעשות כן. בנסיבות אלה, הגם שלא הוכח זדון בהתנהלותו, הרי שנוכח התמיהות הרבות שנותרו לאחר שמיעת הראיות ובשים לב לכך שהתביעה נוהלה עד תום, לא מצאתי מקום לסטות מהלכת הרשקוביץ המנחה ולבטל את קנסות הגירעון.
סוף דבר
35. לאחר שמיעת הראיות, הגעתי למסקנה כי החלטת הרשות המנהלית לפיה המחיר ששולם עבור הרכב הוא 51,400 אירו היא החלטה סבירה, הנסמכת על תשתית עובדתית הולמת, שכוללת את תוצרי חקירת המכס הגרמני. התובע לא עמד בנטל לסתור תשתית זו ואף לא עלה בידיו להסביר את התמיהות שפורטו ביחס לגרסתו. לאור האמור, הודעת הגירעון שהוצאה סבירה ואין מקום להצהיר על בטלותה.
אשר על כן, דין התביעה להידחות. התובע יישא בשכר טרחת הנתבעת בסך של 15,000 ₪.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ט, 28 יולי 2019, בהעדר הצדדים.
שרון צנציפר הלפמן