"סעיף 130 לפקודת המכס קובע "מדרג" של שיטות לקביעת ערכן של טובין. הראשונה היא, כאמור, זו הקבועה בסעיף 132(א), דהיינו לפי "ערך העסקה בה נרכשו". בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין כאמור, יש לפנות לשיטות הערכה החילופיות, בהתאם לסדר בו הן רשומות: לפי ערך העסקה שבה נרכשו טובין זהים; לפי ערך עסקה שבה נרכשו טובין דומים; לפי ערך מחושב וכן הלאה. הנה כי כן – בהליך של ייבוא אישי של כלי רכב ייקבע ערך הטובין, בראש ובראשונה, על בסיס "המחיר ששולם או שיש לשלמו" בעד כלי הרכב.
במקרה דנן הצהירו התובעים על "המחיר ששולם", הצהרה זו נבדקה על ידי רשויות המכס שמצאו, על סמך השוואה למחירי השוק של כלי הרכב, כי המחיר שהוצהר סביר. לפיכך אישרו את שחרור הטובין. אלא שלאחר מכן שהסתבר כי הצהרה זו אינה נכונה וכי "המחיר ששולם" גבוה יותר...
אכן, בהתאם לדין ובהתאם לנוהלי המכס, מקום שבו המחיר המוצהר אינו סביר בעיניו של פקיד המכס, יש לקבוע את ערך הטובין על פי שיטות ההערכה האחרות, ותחילה - לפי שווי השוק שלהם, דהיינו "לפי ערך עסקה שבה נרכשו טובין זהים" או "דומים" (סעיפים 130(2) ו-(3)), אך זאת רק בנסיבות של "העדר אפשרות" לקבוע את ערך הטובין על פי המחיר ששולם בפועל. העובדה כי מחיר זה לא התגלה במועד שחרור הטובין, או כי קיימת מחלוקת לגביו, אינה מגיעה כדי "העדר אפשרות"...
בסופו של דבר, אף הנתבעת אינה חולקת על כך שהמחירים המוצהרים היו בגדר הסביר, אלא שכאמור, לא שאלת סבירות המחירים היא העומדת כאן על הפרק, אלא המחיר ששולם בפועל" [הדגשות במקור. פסקאות 47-42 לפסק הדין].
בהתאם לכך, הסביר מר טריף בחקירתו כי "לא מדובר פה בתיק הערכה קלאסי. מדובר בתיק חקירתי עם תוצאה... הגיע חשבון אמיתי מגרמניה עם ערך 51,400 ולפי זה הוציאו הודעת חיוב. לא הערכתי, לא הבאתי שמאי, יש פה תיק חקירתי נטו. הייתה חקירה ויש תוצאה" (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 5-1).
לאור האמור, יתמקד הדיון בבחינת החלטת הרשות לקבוע את ערך העסקה בהתאם למחיר ששולם, ואין מקום להידרש לטענות התובע שעניינן בהערכת שוויו של הרכב.
מניעות ושיהוי
14. התובע סבור כי מקום שבו הנתבעת קיבלה, לאחר בדיקה, את המחיר שעליו הצהיר ברשימון הייבוא, היא מנועה מלשנות את החלטת המעריכה מטעמה. אין בידי לקבל טענה זו.
15. עדי הנתבעת היטיבו להבהיר כי "אין באישור מעריך בדבר סבירות המחיר במועד שחרור הרכב מפיקוח הנתבעת, כדי להוות אסמכתא שהמחיר שהוצהר הוא אכן המחיר שהיבואן שילם בפועל עבור ייצוא הרכב ארצה. במקרים שבהם התקבלו אצל הנתבעת, לאחר מועד שחרור הרכב, ממצאים חדשים שיש בהם להעיד, להנחת דעת הנתבעת, שהערך שהוצהר על ידי היבואן אינו הערך הנכון, הנתבעת פונה ליבואן בדרישה לתשלום גירעון המס" (סעיפים 10-9 לתצהיר טריף). עוד הוסבר כי "ברגע שמתגלה המחיר האמיתי ששולם... אז ערך העסקה שהוצהר נפסל" (עדות תמיר, בעמוד 41 לפרוטוקול, שורות 29-28).