141. מכל אלו עולה כי המנוח לא היה מבודד מן העולם ותלותי בבני משפחתו. ההפך הוא הנכון. בידודו היה מן הנתבעת, וגם אם כטענתה לא בעטיה שלה נגרם הנתק, הרי שלאורך עשר שנים יכולה היתה היא לעשות יותר לחידושו של הקשר בדרכים שונות.
142. על כל אלו יש להוסיף ולומר, כי אין כל ראיה לכך שהקשר בין המנוח לבין התובעים, הגיע לכדי תלות כלשהי, ואם היתה כזו, הרי שהיתה במידה מזערית בימיו האחרונים, אך לא כזו ששללה את רצונו החופשי של המצווה, או כי התובעים ניצלו הקשר לרעה והשפיעו על רצונו של המצווה.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה
143. לא מצאתי כטענת הנתבעת, כי בעריכת הצוואה מעורבים צדדי ג', אשר להם מניעים זרים ופסולים, ועל כך ארחיב בהמשך דבריי.
144. יש לזכור כי בפסקי דין רבים נקבע, כי פעולת שליחות עבור המצווה, הנוגעת לעריכת הצוואה, כגון התקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה. (ראה: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד(1) 19 {פמ"מ – 4/1/2000}{להלן: "עניין "בוטו"}).
145. מכאן מגיעים אנו גם לתוכן הצוואה כנסיבה התומכת בכך כי המנוח היה בהכרה
מלאה ובעל רצון מלא בעריכת הצוואה. בצוואתו ביקש המנוח להביע את מורת רוחו על כך שהנתבעת לא חלקה את חלקה בעיזבון סבה עם אחיה כפי שביקש, וכפי שסבר הוא לנכון כי עליה לעשות.
146. צוואתו הראשונה של המנוח גם היא הדירה את הנתבעת מעיזבונו, וזאת עוד בשנת 2010, כך שניתן לראות כי שנים רבות מגובשת מחשבתו באשר לכך. יתכן כי צוואתו השנייה ניסתה לפתוח לנתבעת את הפתח לחזור בה ולחלוק את חלקה עם אחיה, ובהמשך ניסה המנוח, או למצער קיווה כי יחודש הקשר בינו לבין בתו, ולכן משך שנים לא חשב או רצה לעשות שינוי בצוואתו.
147. מכל אלו עולה בברור כי המנוח כעס על הנתבעת ועל בעלה, כעס שהחל עוד שנים קודם עם ירושת הסב. משך השנים אף התעצם סכסוך זה עד כדי שהגיע למריבות צורמניות ותלונות מצד המנוח על חתנו, ולבסוף נתק ארוך בשנים. ואומר, כי את תחושתו הסובייקטיבית של המצווה יש לכבד, בין אם צדק הוא בתחושותיו, בין אם לאו.
148. למעלה מן הצורך אומר כי גם היותה של בת זוגו של המנוח בין יורשיו (בחלק של 10%), אינו בלתי סביר בנסיבות העניין, שעה שכך הופיעו יורשי המנוח בצוואתו הראשונה.
149. מכל אלו עולה כי סבירות רבה (גם איזון) היתה לצוואתו של המנוח כפי שנכתבה, או כדברי ב"כ התובעים, "לצוואת המנוח היה טעם מבורר".
במצב דברים זה, תוכן הצוואה משקף רצון, כוונה ומחשבה של אדם, ואין הצוואה נחזית כפסולה מתוך תוכנה.