כך אכן קרה באחת הפרשות שנדונו ברע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ פ"ד נב(4) 289 (1998) (להלן: עניין א.ש.י.ר.). יצוין כי חלק אופרטיבי זה של הלכת א.ש.י.ר. בוטל בפירוש על ידי המחוקק במסגרת חוק העיצובים, התשע"ז-2017. במסגרת חוק זה, שנועד להחליף את ההגנה על מדגמים (תוך שינוי המונח ל"עיצובים"), נקבע מפורשות כי לא ניתן לעקוף את הסדרי החוק באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט, גם כאשר קצרה ידו של הדין "כיון שלא היה רישום". סעיף 2 לחוק, שכותרתו "ייחוד הוראות החוק", קובע כי "לא תהיה זכות בעיצוב, אלא לפי הוראות חוק זה". כך הוסבר העניין בדברי ההסבר: "מטרתו של הסעיף המוצע היא להבהיר כי חוק זה הוא המסדיר את דיני העיצובים... זאת, בין השאר על רקע הלכת א.ש.י.ר., אשר הכירה בקיומה של זכות בעיצוב... אף שלא נרשם... מטרתה של הוראה זו היא להבהיר כי לבעל עיצוב לא תהיה עילת תביעה לפי חקיקה כללית ושיורית, כגון חוק עשיית עושר ולא במשפט" (הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015, ה"ח הממשלה 696, 700). כן הובהר כי לאחר הלכת א.ש.י.ר. נוצר "חוסר ודאות בעולם העסקי" (שם, עמוד 696). יחד עם זאת יש לציין כי ההכרעה המהותית של הלכת א.ש.י.ר. אומצה במסגרת החוק, שקובע במפורש כי לצד ההגנה על עיצובים רשומים – עיצובים שאינם רשומים יהיו מוגנים מפני העתקה למשך שלוש שנים, בהתקיים התנאים המתאימים (פרק ה' לחוק העיצובים). אם כן, בשדה הספציפי של מדגמים ועיצובים נשללה במפורש תחולתו של חוק עשיית עושר ולא במשפט, אך רק לאחר הוספת הגנה חקוקה ומיוחדת, הקובעת מעין "דיני עשיית עושר" פנימיים ביחס לעיצובים. כמובן, מקרנו אינו עוסק בעיצובים. אף אין צורך בנסיבות תיק זה לדון בשאלה מתי, באיזה היקף ובאילו תנאים ראוי ליישם את החריג של הכרה בעילה של עשיית עושר כלפי סוג המקרים השני.
בראי חלוקה זו בין סוגי המקרים, יש חשיבות לשאלה לאיזו קבוצה – אם בכלל – יש לסווג את המקרה שלפנינו. האם מדובר במקום שבו "מהות" מערכות הדינים הספציפיות הובילה לדחיית התביעה, או שמקרנו לא מוסדר בגדרן באופן מהותי? כדי לענות על השאלה יש להבחין בין שתי טענות ל"התעשרות" שהעלו המערערות. הראשונה, התעשרות באמצעות פגיעה במוניטין שלהן על דרך הלעג למי שרוכש את מוצריהן. זוהי התעשרות שעל פי הנטען יש בה יסוד נזיקי – העושר מופק כתוצאה מגרימת נזק לזולת, וביתר דיוק – נזק לשמו הטוב ולמוניטין שלו. השניה, התעשרות כתוצאה מניצול הילת המוניטין של המערערות, וזיהויו של קלוני גם עם מוצרי המשיבה. זוהי התעשרות שיש בה יסוד "קנייני", מעין הנאה ללא עמל תוך "רכיבה חופשית" או תפיסת טרמפ על מאמצי הזולת. מכיוון שכל אחת מהטענות נופלת לסוג מקרים אחר לפי החלוקה למעלה, נדון בהן באופן נפרד.