--------------
* שם, בעמ' .503
ללא הסכמה משותפת, משמעותו כפיה של אבהות או של אמהות, הן מן הבחינה המשפטית הן מן הבחינה הרגשית, מבחינה זו שיהיה ילד שנולד בניגוד לרצונם. הועדה היתה בדע כי אין לכפות על איש או אשה אבהות או אמהות בניגוד לרצונם, גם אם נתנו הסכמתם הראשונית לענין" (ראה: דין וחשבון הועדה הציבורית-מקצועית לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית (תשנ"ד) 36).
ב- 7.3.96נתקבל בכנסת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד). חוק זה דורש הסכמה בכתב בין האם הנושאת וההורים המזמינים: סעיף 2(1) . התנאים וההליך לאישור ההסכם נקבעו בחוק הקובע בסעיף 5(ג) כי "ועדת האישורים רשאית לשוב ולדון באישור שנתנה אם חל שינוי מהותי בעובדות, בנסיבות או בתנאים ששימשו יסוד להחלטתה וכל עוד לא הושתלה הביצית המופרית באם הנושאת בהתאם להסכם נשיאת עוברים" (ההדגשה שלי – ט' ש' כ'). נקודת האל-חזור היא רגע השתלת הביצית. עד לנקודה זו נדרשת הסכמה מתמשכת של שני השותפים להליך. נושא זה עמד במפורש על סדר היום של ועדת הכנסת, כאשר הנוסח הראשוני בהצעת החוק שנקט לשון "כל עוד לא בוצעה ההפריה בהתאם להסכם רשאית הוועדה לשוב ולדון ..." שונה בחוק ל"כל עוד לא הושתלה הביצית המופרית ..." (ראה דיוני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת מיום 9.1.96, עמ' 14, 17). הגישה האמורה נובעת מההכרה הערכית הבסיסית הרואה בהורות מסע משותף של שניים, שרק מכוח ההסכמה ביניהם ניתן להתחיל בתהליך ורק מכוח ההסכמה המתמשכת ביניהם ניתן להמשיך בו.
.25בכל הארצות הדורשות הסכמה נמשכת של שני בני הזוג ניתנות הביציות להשמדה בין בהסכמה משותפת של בני הזוג ובין מפאת חלוף הזמן. גם אצלנו מושמדות הביציות לאחר 5שנים (תקנה 9 לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית), אלא אם כן מבקשים שני בני הזוג להאריך את התקופה. זהו פועל יוצא מן התפיסה הרואה את הסכמתם של שני בני הזוג לכל אורך הדרך כחיונית וכהכרחית ומן התפיסה שלפיה הביציות הן "מעין קניין" של שני בעלי המטען הגנטי ואין להן עצמן "מעמד" הראוי להגנה (ראה גם גנז, במאמרו הנ"ל בעיוני משפט יח, בעמ' 86). מעמדן הוא טרום-עוברי (embryo-pre). על נושא מעמד הביציות, כפי שהוא נתפס בעולם המערבי, אצלנו ובדין העברי, אין לי אלא להתייחס לאשר נכתב על-ידיי בפסק הדין ולא ארחיב*.
.26חברי, השופט טל, רואה במשפט העברי תמיכה בגישתו; אלא שספק רב אם עמדתו של חברי משקפת את גישת המשפט העברי על רבדיו. "גם המשפט העברי, המטיל מצוות פרייה ורבייה על האיש ולא על האישה (משנה, יבמות, ו, ו [ד]), אינו מוצא לכפות אותו אם אינו ממלא את חובתו. הסירוב מעיד לאישה עילה לגירושין ולא עילה לאכיפה ולכפייה (רמב"ם, אישות, טו, ה [א] ; שו"ע, אה"ע, קנד, ד [ג]). ראה