105. בתצהיר האמור של עו"ד שמואל קמיל, בסופו, יש התרשמות כללית, שגם אותה ראיתי לנכון להביא במלואה (סעיפים 11-12):
"לכל אורך המפגש, [האב] דיבר עם הילדים ברכות, בעדינות, בנעימות ובסבלנות, וזאת למרות שבמרבית הזמן הילדים סרבו לדבר אתו כליל, וכאשר דיברו עימו היה זה מטח האשמות בוטה, בלול בטיעונים לגבי ההליך המשפטי, ולא 'שיחה' ולו במובן המינימלי של מילה זו.
בכל המפגש נכחו בבית אחיו ואחיותיו של [האב] וכן ילדיהם – כולם אנשים חרדים. [הבן] לא הגיב לפניותיהם המרובות של בני המשפחה, ונותר לעמוד ליד הדלת, כאשר רוב הזמן פניו אל הקיר. [הילדה] דיברה עם בני המשפחה, אך סירבה רוב הזמן לשוחח עם האב".
106. בדיווח על הביקור, שנמסר לי בישיבת בית המשפט, למחרת היום, כח בכסלו תשע"ז (28.12.16), סיפרה ב"כ המבקש כי הילדים הגיעו לביקור, התוכן היה בעייתי, הבן לא רצה לעלות, ולבסוף, שני הילדים נכנסו. בפגישה, הבן דיבר עם האבא, והטיח בו בלי סוף, גם על עצם הגשת הערעור וגביית הקנסות (עמ' 5, שורות 11-18). המבקש הוסיף,
--- סוף עמוד 29 ---
כי 90% מהזמן הילד עמד עם הגב בכניסה לדירה עם הפנים לקיר, ולא ענה לאביו (עמ' 5, שורה 21).
ראוי לציין כי באותה עת הילד היה בן 10 והילדה בת 8.
107. גורם נוסף שדיווח על הביקור הייתה אמו של המבקש (הסבתא של הילדים), עורכת, סופרת, מטפלת ומרצה, שדיברה מכבשון לבה, ואמרה את הדברים הבאים (עמ' 5-6 לפרוטוקול):
"הילד... עמד בהול של הבית, עם הגב אלינו. כל ילדיי הנשואים הגיעו לבית. היו בערך 15 נכדים, יש חלק בגיל שלו, וכולם מכירים אותו. קוראים לו בשמו... הוא עמד כל הביקור בהול עם הגב, לא נכח בהדלקת הנרות [נרות חנוכה – מ.ד.]. הבת נכחה בהדלקת הנרות. הבן עמד עם הגב, וכשהוא הסתובב זה היה להטחת טענות. הילדים לא אמרו: 'שלום', לא בבואם ולא בלכתם. הילדים סירבו לקחת את המתנות, וסירבו לומר: 'שלום'. והילדה בעטה לי במאזדה, כי הנחתי את המתנות ליד הרכב. אמרתי להם אז, וגם היום, שאני אוהבת אותם. אמרתי לו, שבבית יש בנותיי וכלותיי, שהם מורות בסמינרים, ובניי וחתניי שהם מדריכים ב'כוילל', וכל האווירה היא חרדית, וכל הבעיה היא היחס עם האבא שלך [המבקש – מ.ד.], שהוא לא חרדי, ולכן אני מבקשת שמתחייב מהמצוות לכבד סבתא. הוא אמר: 'שלא סבתא שעושה עבירות בכוונה'. אני חרדית. שאלתי אותו: 'איזה עבירות אני עושה בכוונה?'. הוא אמר: 'שמה שגזרו היום חכמים היום שאסור, דין זה כדין העבירות שהיו פעם אסורות', 'איזה עבירות?' – 'שיש לי פלאפון לא כשר'. אמרתי לו, שהיה לי פלאפון לא כשר, אבל החלפתי אותו, והזכרתי לו שגם לדודים שלו יש פלאפון לא כשר. הוא אמר לי, שלא, כי לא חזרתי בתשובה שלמה. הוא יודע שלא חזרתי בתשובה שלמה?! ואחותו שמעה את זה. שאלתי אותו: 'למה הוא מנתק לי טלפונים שאני מתקשרת?, ולמה שבתי התקשרה הם ניתקו לה את הטלפון?', יכלו להגיד: 'שלום ולא רוצים לבוא'. 'למה בכל מיני שיחות אמרו שהם לא רוצים לבוא ולדבר?' הילד ענה לי, שהוא לא מנתק; בשעה שזה שקר, כי הוא מנתק. אמרתי לו: שאני בטוחה שאמא מחנכת אותך טוב, ושיראו לנו ילדים שגדלים. אביו לא לימדו תורה אבל שיראו שהם מנומסים ומכבדים אנשים. הוא אמר: 'לא, אני יודע שלא חזרת בתשובה שלמה, ואני לא רוצה להתנהג אלייך בסדר'. בעיתון החרדי הנפוץ ביותר,..., שאני עורכת בו את עיתון הילדים והנוער, והוא יודע את זה, הוא יודע שאני מוציאה ספרים, הוצאתי... ספרים בנושא משפחות, חיים וכו'. הילדה, במהלך שנותיה בלימודים, במקראות של בית