404. אם בית המשפט יורה, כמבוקש, אז מן הנכון לזמן דיון לעוד כשלושה חודשים, כדי לבדוק את ההתקדמות שחלה, או איזה אמצעים יש לנקוט, בהמשך (סעיף 2.7).
405. לדברי ב"כ המבקש, קיום דיון, כשלעצמו, אינו צפוי להוביל להתקדמות, מעבר למה שמושג, מעצם היותו של התיק פתוח ומונח על שולחן בית המשפט. לכן, אם יבחר בית המשפט שלא לקבל את המבוקש, אזי, לדעת המבקש, אין סיבה לקבוע דיון, נכון לעכשיו, תוך שמירת האפשרות לבקש קביעת דיון בעתיד, "ככל שחלילה תחול הידרדרות נוספת" (סעיף 2.8 סיפא).
406. ביום 1.3.18, ניתנה על ידי החלטה, כדלקמן:
"לאור הנתונים שבהודעה, אני קובע התיקים לדיון קצר, ליום חמישי כא אדר תשע"ח (8.3.18) שעה 9:30, בעניין הטיפול אצל הפסיכולוג אבנר הכהן, וקביעת מתכונת ביקורים לחופשת בין הזמנים ופסח".
407. המשיבה הגישה תגובה, ביום 7.3.18, לאחר שקיבלה את ההחלטה, ביום 1.3.18, באיחור. לדבריה, לאחר שהאב גבה קנסות שלא כדין, והיא הגישה על כך ערעור, ובית משפט קמא החליט שיש להחזיר את הכספים, והאב פנה לערעור לבית משפט זה, על החלטת בית משפט קמא, וכי הערעור תלוי ועומד למעלה משנה. היא מבקשת, כי תינתן החלטה בנידון. היא מסבירה, כי מתן ההחלטה חשובה לה מאוד, כיוון שהאב גבה קנסות נוספים, שלא כדין, בתקופה נוספת, והוגש על כך ערעור נוסף, בבית משפט קמא. לדברי המשיבה, השופטת בבית משפט קמא ממתינה להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור, וכי רק לאחר מכן, תיתן החלטתה בערעור השני (סעיפים 1 ו-2 לעדכון). המשיבה מציינת כי: "רבבות שקלים מלחמם של הילדים מעוכבים בידי האב, וצרכי הילדים מרובים" (סעיף 3).
408. לטענתה של המשיבה, את הטיעונים לגוף העניין הגישה בכתב, מספר פעמים, וגם אמרה אותם בעל פה, במהלך הדיון, והיא חוזרת על בקשתה, כי הערעור יידחה (סעיף
--- סוף עמוד 113 ---
4). לעניין הפסיכולוג אבנר הכהן – היא מציינת כי אמרה את דבריה בדיון הקודם, ואינה רואה טעם להוסיף בעניין זה. לעניין הפגישות – היא תפרט בדיון ביום 8.3.18 (סעיף 5).
409. בדיון שהתקיים, ביום כא באדר תשע"ח (8.3.18), הציגה המשיבה, בתחילת הדיון, את תגובתה למכתבו האחרון של המבקש, לעניין הביקורים, ואמרה, בתשובה לבית המשפט, כי הביקורים מתנהלים כסדרם, הילדים מגיעים לפגישות, משוחחים עם האבא והסבתא, קוראים ומשחקים (עמ' 63, שורות 10-13). בתשובה לשאלת בית המשפט, אם כאשר הילדים חוזרים הביתה הם מתנהגים בסדר, תשובתה הייתה: "הביקורים ממלאים את תפקידם" (שם, שורות 14-15). כאשר התבקשה המשיבה על ידי בית המשפט, להסביר את המילים הללו, היא אמרה: "אני חושבת שיש קשר עם האבא שלהם" (שם, שורה 17). בהמשך, הוסיפה המשיבה, כי האבא (המבקש) לא מתאמץ, מעבר למה שהחליט בעצמו. לדבריה, המבקש לא מנסה ללמוד עם הילד גמרא, על אף המלצות בית המשפט; האב ניסה לפתח איתם שיחה על ספר, שלא מתאים להם; האב ממשיך – לטענת המשיבה – להפר את קוד הלבוש (שם, שורות 18-23).