41. עקרונות היסוד של דיני הראיות קובעים כי נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו. במובן זה, דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי. כך, על בעל הדין שטוען טענה אשר חשובה לעניינו במשפט מוטל נטל השכנוע להוכחתה, קרי - עליו לשכנע את בית המשפט כי עובדה זו אכן התקיימה [ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1005-1004 (1962); ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר-סבא, מו(4) 627, 642-641 (1992); ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661, 682 (1993); ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (פורסם בנבו, 15.04.2007); רע"א 296/11 נג'אר נ' עליאן, בפסק דינו של השופט י' עמית והאסמכתאות הרבות שמובאות שם (פורסם בנבו, 23.02.2012); אליהו הרנון דיני הראיות כרך א 200 (תש"ל); יעקב קדמי על הראיות 854-855 (תשנ"א)].
42. ויוה פעלה במשך מספר חודשים בפלטפורמה הדיגיטאלית של גוגל לאחר שקיבלה על עצמה את תנאי הסכם השירות. לפיכך, המחלוקת באשר לסגירת חשבון ה - AdSense של ויוה והשעייתה מהשירות צריכה להישלט על ידי דיני החוזים.
בענייננו, נמצא כי גוגל הרימה את נטל השכנוע והוכיחה שויוה הפרה את הסכם השירות בכך שהאתר שהיה באחריותה ובשליטתה הפר את מדיניותה של גוגל בכל אחד ואחד מהעניינים הבאים: הקלקות מלאכותיות, הטיה של מקורות התנועה וריבוי מודעות [לעניין נטל השכנוע במקרה בו צד טוען כי החוזה בוטל כדין ראו: רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193 (2001); ע"א 11100/02 חצור נ' דותן, פסקה 18 בפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס (פורסם בנבו, 16.02.2004)].
מאידך, ויוה לא הצליחה להרים את נטל השכנוע שנע לכיוונה, ולא הוכיחה כי היא אכן תיקנה את ההפרות של הסכם השירות. התוצאה הראייתית היא כי הוכח לפניי שויוה הפרה את הסכם השירות.
43. נוכחנו כי ההפרות מצידה של ויוה נוגעות ללב-ליבו של המודל העסקי שעל בסיסו פועל שירות ה – AdSense, ועיקרן יצירת מניפולציות על התנועה באתר ועל ההקלקות של הגולשים באתר. יש בהפרות אלה כדי לפגום בטוהר השירות וממילא לפגוע באמון קבוצת המפרסמים ובחוויית הגלישה של המשתמשים. בהינתן כי התגמול לבעל האתר הוא פועל יוצא של מספר ההקלקות וכי תגמול זה מקורו בחיוב שמושת על המפרסם, נקודת המוצא היא שהפרה שנוגעת להטיה במספר ההקלקות, היא מסוג ההפרות שיחשבו כהפרות מהותיות של הסכם השירות. בחינת טיב ההפרות והיקפן לעת ההתקשרות החוזית תביא לידי מסקנה כי עסקינן בהפרות יסודיות של הסכם השירות, בהינתן כי הטיה מלאכותית של ההקלקות משבשת את מנגנון החיוב והתמורה בהסכם השירות, ומערערת את הממשק שבין שלוש הקבוצות שנהנות משירות ה - AdSense [לעניין מועד בחינת ההפרה ראו: ע"א 187/89 רובין נ' זהר, פ"ד מה(5) 824 (1991); ע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2) 171, 175 (2003); ע"א 909/16 פרי נ' סידרנסקי בדש, פסקה 26 בפסק דינו של השופט ד' מינץ (פורסם בנבו, 27.02.2019)]. לפיכך, לגוגל עמדה הזכות החוזית להודיע על ביטול הסכם השירות עם ויוה לאלתר, אף מבלי ליתן לה הזדמנות לתקן את ההפרות [סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים תרופות)].
אפילו ייאמר כי אין עסקינן בהפרות יסודיות, הרי שגוגל אפשרה לויוה לתקן את ההפרה, בכך שהתריעה בפניה מספר פעמים [ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מב(2) 793, 799 (1988)]. רק ביום 21.07.2014, בחלוף פרק זמן סביר שניתן לויוה לתיקון ההפרה, הודיעה גוגל על השעייתה של ויוה מהשירות [נספח 34 ל-נ/10]. נסיבות אלה שונות מאוד מהדרך בה פעלה פייסבוק על פי המתואר בפסק הדין בת"א (מחוזי ת"א) 50870-05-15 לן נ' Facebook Inc. (פורסם בנבו, 14.12.2017) (לשלמות התמונה ייאמר כי על פסד הדין תלוי ועומד ערעור לפני בית המשפט העליון).
כך או כך, נוכחנו שויוה לא תיקנה את ההפרות. לפיכך, אני קובע כי הסכם השירות בוטל כדין, בהתאם לזכותה של גוגל לעשות כן מכוח סעיף 7 לחוק החוזים תרופות.