א. כרטיסי האשראי
68. לטענת החברות, אלי עשה שימוש בכרטיסי האשראי של החברות לצרכים אישיים שלו ושל בני משפחתו, כגון רכישת מזון במרכולים, ארוחות במסעדות, תדלוק מכוניות בני המשפחה, קניית ציוד אישי כגון ביגוד, ספרים ועוד, בסך כולל של 792,208 ₪.
69. בהקשר זה נטען, שלכל אחד מבעלי המניות הונפק כרטיס אשראי על שמו. כרטיסי אשראי אלו היו תמיד תחת אחזקתו של אלי, והשימוש בהם נעשה על ידו או על ידי מי מטעמו. החברות טענו שלאדם ולברוך לא הייתה גישה לכרטיסי האשראי והם לא עשו שימוש בהם (סעיף 18 לתצהיר אדם; סעיף 15 (כ"ו) לתצהירו של ברוך; וכן עמ' 441-440 ו- 597 לפרו').
70. אלי דחה את טענות החברות. לטענתו, כל הרכישות נעשו אך ורק לצרכי המוסך, בידיעת ובהסכמת אדם וברוך (סעיף 74 לתצהיר אלי; וראו גם, בעמ' 113 לפרוטוקול). אלי טען כי בעלי המניות היו נוהגים לרכוש מצרכים לטובת עובדי המוסך. אלי הכחיש בתוקף שהחזיק או עשה שימוש בכרטיסי האשראי שהונפקו על שמם של אדם וברוך, וטען כי כל הרכישות שבוצעו עם כרטיסים אלו נעשה על ידם או על ידי מי מטעמם (ראו גם, עמ' 120 לפרוטוקול).
הוצאות כיבוד
71. אלי הודה בתצהירו כי בהתאם לנוהג שהיה קיים בחברות, נעשה שימוש בכרטיס האשראי של החברות לרכישת מוצרי מזון וכיבוד לרווחת עובדי המוסך. לעניין זה ראו בעמ' 22 לתצהיר:
"... בהתאם לנוהג שהיה קיים במוסך משך שנים, היו בעלי המניות רוכשים מדי יום ממקומות שונים, באמצעות כרטיסי האשראי שלהם (כל פעם מישהו אחר) או מכספי הקופה הקטנה, ארוחות בוקר ו/או ארוחות צהריים לכל עובדי המוסך, לרבות הפקידות (כ-17 עובדים בזמנים הרלוונטים) ובעלי המניות. בשלב מאוחר יותר, הזמינו בעלי המניות, מדי יום ביומו, ממקומות שונים, אוכל ושתיה עבורם ועבור הפקידות בלבד, ובימי שישי נקנה אוכל ושתייה אף בעבור כלל העובדים במוסך..."
אלי חזר על דברים אלו בחקירתו הנגדית וטען שמדובר בנוהג שהיה מקובל אצל כל בעלי המניות:
"ברוך היה מתחיל את הארוחות שלו בשבע בבוקר בקפה של תחנת הדלק של יעד. בשמונה וחצי בסיבוב של הטסטים הוא נכנס לטאבון להביא בייגלה. בשעה אחת עשרה וחצי הוא היה מאוד רעב והיה מתחיל לשאול איפה הסנדוויצ'ים. כולנו אכלנו, אף אחד לא הסתכל בצלחת של השני שלושים שנה. עובדה שעד הרגע של 2013 לא הייתה שום טענה בעניין הזה, אלא הדברים התנהלו בצורה הזו. תקין או לא זה עניין אחר".
[עמ' 114 לפרוטוקול]