--- סוף עמוד 9 ---
52. בעניין בדיקת ווגינאלית לאחר ירידת מים, ציין פרופ' ליפיץ שככלל משתדלים לא לבצע בדיקה כזו אולם בנתונים של המקרה הנדון ובמיוחד כשהאמור הוא בהריון תאומים, לא ניתן היה להימנע מבדיקה ווגינאלית.
חוות דעת פרופ' יעקב קווינט
53. פרופ' קווינט הוא מומחה לרפואת ילדים ומומחה בניאונטולוגיה (רפואת ילודים ופגים).
פרופ' קווינט קבע בחוות דעתו כי התאומות נפגעו משילוב קשה של ארבעה גורמי משמעותיים: פגות, TTTS, זיהום תוך רחמי ומחלת NEC קשה שחייבה ניתוח עקב קרע במעי. לטענתו, הניסיון של התביעה לקשור את פגיעתן של התאומות באי מתן סטרואידים, המסוגלים להשפיע רק על חלק קטן מהגורמים הללו, הוא ניסיון שטחי. בנוסף, היות ותאומה ע' לא סבלה ממחלת ריאות של פגים, כמו תאומה נ', הרי שסטרואידים, לו ניתנו, השפעתם הייתה אפסית על מחלת הריאות שלה שנבעה מבצקות קשות.
54. מתן סטרואידים היה אולי משפר במשהו את גורלה של תאומה נ' אך הימנעות מטיפול זה אינה מהווה חריגה מהטיפול המקובל בשנת 1991.
חוות דעת ד"ר אלי הימן
55. ד"ר הימן הוא מומחה בנוירולוגיית ילדים.
ד"ר הימן קבע בחוות דעתו כי במקרה של תאומה נ' הגורמים לדימום המוחי (IVH) היו: פגות קיצונית ומשקל לידה נמוך, נתון שלא היה בר מניעה; זיהום אימהי- זיהום מי השפיר וזיהום מוכח של העובר, גורם סיכון בלתי תלוי גם ל- IVH וגם לשיתוק מוחין; היעדר מתן סטרואידים טרם הלידה.
56. בהתייחס למצבה של תאומה ע' שנולדה באותם תנאים ולא סבלה מדימום מוחי, אך סובלת משיתוק מוחין קשה, ניתן להסיק כי שילוב של מס' גורמים השפיע על מצבה: פגות וסיבוכיה; זיהום תוך רחמי; מחלת מעיים עם התפתחות NEC ו-תסמונת TTTS.
57. ד"ר הימן קבע כי לתאומה נ' נכות של 40% בגין פיגור קל לפי סעיף91(2) לתקנות המל"ל והעריך כי התרומה של אי מתן סטרואידים טרם הלידה תרם כ-15% לכל היותר לנזק הנוירולוגי (IVH דרגה 3) וכי 85% מהנזק הנוירולוגי לא היה בר מניעה.
58. ד"ר הימן קבע כי יש צורך בהשמתה של תאומה נ' יחד עם אחותה במסגרת של דיור קהילתי מוגן, דיור חוץ ביתי, שייתן מענה לצרכיה, כמו למשל מוסד עלי נגב באופקים. ד"ר הימן הסכים עם ד"ר אשכנזי כי תוחלת החיים של תאומה נ' עומדת על 60-55 שנה.
--- סוף עמוד 10 ---
תצהיר ד"ר יוחאי דוד
59. ד"ר יוחאי הוא מומחה ברפואת נשים.
בפתח תצהירו הצהיר ד"ר יוחאי כי בשנת 1991 היה חלק מהצוות שטיפל באם, אך אינו זוכר את המקרה הספציפי ובתצהירו הסתמך על רשומה רפואית שערך הצוות הרפואי בבית החולים כמו גם על הפרקטיקה שהייתה מקובלת בבית חולים סורוקה.