--- סוף עמוד 121 ---
בזמן אמת, כי סכום הכסף המבוקש על-ידו נדרש לצורך העברתו לבן-אליעזר, ונוכח בקשת שותפו (יחזקאל); (ז) סמיכות הזמנים (שישה ימים) בין העברת הכספים מסטולר לנאשם, ובהמשך מהנאשם לחשבון כונס הנכסים, כפי שזה נלמד מהמסמכים הבנקאיים שהוגשו.
התהיות עליהן הצביעה התביעה בסיכומיה, שהתייחסתי לעיקריות שבהן, אינן בעוצמה הנדרשת לצורך קעקוע גרסת ההגנה, ובוודאי שאין בהן כדי להוות בסיס לקביעה, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, לפיה ההעברה הראשונה בוצעה מכספו של הנאשם.
192. כיוון שעבירת איסור הלבנת ההון נטענה בהתבסס אך ורק על העברת הכספים הראשונה, וטענותיה העובדתיות של התביעה לא הוכחו, נראה כי יש מקום להורות על זיכויו של הנאשם מעבירה זו.
אזכיר כי בכתב האישום או בסיכומים לא הוצגה על-ידי התביעה תזה חלופית כלשהי, ולא נטען (ובצדק לטעמי) כי גם אם ייקבע שחשבונו של הנאשם שימש אך ורק "צינור" להעברת הלוואה מיחזקאל לבן-אליעזר, יש לראות בכך כפעולה פסולה המהווה הלבנת הון.
פעילות חברת בי אנד אי, היקף הסיוע שהעניק לה בן-אליעזר, משמעות הסיוע עבור פעילות החברה, ומשמעות הסיוע עבור הנאשם
כללי
193. אין חולק בדבר עובדות הבסיס הבאות: (א) בנקודת זמן מסוימת, מספר שנים עובר להעברת הכספים השנייה, סייע בן-אליעזר לחברת בי אנד אי לקבלת אשרות כניסה למצרים; (ב) הנאשם מחזיק ב- 25% ממניות חברת בי אנד אי העוסקת בתחום הכימיקלים לטקסטיל; (ג) מידת מעורבותו של הנאשם בפעילות החברה מזערי, והלכה למעשה - החברה מנוהלת על-ידי אורי מוצפי ויעוז איסקין, שכל אחד מהם החזיק כ- 37.5% ממניות החברה; לנאשם אין זיקה מקצועית לתחום הכימיקלים, ולמעשה, לבד מאותו סיוע בארגון פגישה עם בן-אליעזר (כפי שיפורט בהמשך), לא הוצגו ראיות כלשהן לפעולה כזו או אחרת שעשה בשמה של החברה, מטעמה, או כזו שהיה בה כדי להשליך על רווחיה.
פעילות חברת בי אנד אי, הסכם ה - QIZ, והקשיים בהם נתקלה החברה
194. מכלל הראיות עולה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, פעלה חברת בי אנד אי במספר שווקים, ואין חולק, כי עיקר פעילותה התמקדה במכירת כימיקלים לטקסטיל למדינת מצרים. לצורך מכירת הכימיקלים נדרשו עובדי חברת בי אנד אי, מעת לעת, להגיע למצרים ועל כן נזקקו לאשרות כניסה, הניתנות לתקופה בת 30 יום, וכן נדרשו לקבל אשרה מעודכנת לכל כניסה בנפרד.
195. פעילות חברת בי אנד אי במצרים בוצעה על רקע הסכם ה- QIZ שנחתם בין מדינת ישראל, מצרים וארה"ב (להלן - הסכם הקוויז), כאשר עיקרו של ההסכם תואר בעדותו של דוד חורי, מנהל תחום בכיר בהנהלת המכס של הייצוא הישראלי והסכמי סחר חופשיים, ומי שמכהן אף כחבר ועדת הקוויז ומנהל את כל נושא הסחר בין ישראל למצרים (להלן - חורי).