199. איסקין אף שיגר פניות דומות במועדים אחרים למשרד החוץ (1.1.06 - ת/245) ולשר הביטחון באותה תקופה, אהוד ברק (17.7.07 - ת/246). יצוין כי איסקין אישר בעדותו, אותה ביקשה התביעה לאמץ, כי ככל הנראה בעקבות הפניה לאהוד ברק והתערבות עוזרו של ברק, הוענקה להם אשרה. עוד ציין איסקין כי פנה בעניין האשרות גם למרכז פרס לשלום, לרון פונדק ולגורמים נוספים.
--- סוף עמוד 123 ---
200. הצדדים נחלקו בשאלת קרדינליות קבלת האשרות להמשך פעילות החברה, ודומני כי לא ניתן לקבוע את שביקשה התביעה לקבוע, דהיינו - כי המשך סירוב המצרים בהענקת אשרות, היה מוביל לקריסת החברה -קביעה שיש בה מימד ספקולטיבי.
ראשית, גם אם רוב פעילות החברה הייתה מול המצרים, לא מן הנמנע כי "סגירת הערוץ המצרי" הייתה מובילה את החברה למציאת שווקים חדשים, כפי שאכן אירע בשנים מתקדמות יותר (נוכח "סגירת" למבקרים בינואר 2011 עת פרצה המהפכה).
שנית, החברה העסיקה עובד מצרי, "איש כימיה" כהגדרתו של אורי מוצפי, אשר עמד בקשר רצוף עם גורמי התעשייה במצרים, גם באותן סיטואציות בהן נמנעה כניסתם של עובדי בי אנד אי.
שלישית, על-פי עדותו של אורי מוצפי, החשיבות הקריטית בקבלת האשרות התרכזה יותר בשנים הראשונות שלאחר חתימת הסכם הקוויז (דהיינו בשנים 2005 עד 2007) שכן אלה היו השנים בהן נוצרו הקשרים המרכזיים עם הגורמים היצרניים השונים במצרים (פרו' עמ' 221 ש' 8). גם אם דברים אלה סותרים, במידה מסוימת, את עמדתו בחקירתו במשטרה (ת/277) הגיונם של דברים בדבר יצירתם המוקדמת של הקשרים נלמד גם מעדויות אחרות, לרבות מעדותו של איסקין.
רביעית, גם בשנים 2005 עד 2007, כעולה ממכתביו של איסקין, ידעה החברה סירובים, אך גם קיבלה מדי פעם אשרות. מכאן, ניתן לומר כי הסיטואציה של הפסקה מוחלטת וקטגורית של הענקת האשרות, לא בהכרח עמדה על הפרק, ונראה כי עיקר הקושי היה נעוץ בהיעדר היגיון ברור בהחלטות הרשויות המצריות, ובהיעדר רצף שיאפשר פעילות עסקית תקינה. כפי שיובהר בהמשך, איסקין אף אישר בעדותו כי ניתן היה להמשיך בפעילות החברה גם ללא האשרות, אולם ניתן היה לצפות לירידה בעוצמת הפעילות.
201. ועדיין, בחינת כלל העדויות הצריכות לעניין, מובילה למסקנה כי המשך הפעילות בשוק המצרי הייתה משמעותית עבור חברת בי אנד אי, ודומה שעל כך לא תחלוק גם ההגנה.
202. העד דוד חורי, שכאמור נושא תפקיד רשמי מטעם מדינת ישראל (מנהל תחום בכיר בהנהלת המכס של הייצוא הישראלי והסכמי סחר חופשיים, חבר ועדת הקוויז ומנהל נושא הסחר בין ישראל למצרים), תיאר בעדותו את ניסיונותיו וניסיונות נוספים שנעשו על-ידי גורמים רשמיים לסייע ליצואנים ויצרנים ישראליים בשימור הקשר העסקי עם מצרים, וקבלת האשרות.