105. לשיטת התביעה, ניתן לייחס משמעות מפלילה לעובדה כי הכסף הועבר בעיצומם של הליכי המס.
106. לשיטת ההגנה, יש לראות במועד העברת הכסף כפועל יוצא של המועד בו החליט בן-אליעזר לבקש את ההלוואה, ונטען כי החלטת הנאשם על העברת הכסף באותו עיתוי קשורה למצבו הרפואי המורכב של בן-אליעזר ורצונו של הנאשם לסייע בידו לרכוש נכס שיהלום את קשייו ומגבלותיו.
107. בחינת הנתונים השונים וטיעוני הצדדים, מובילה למסקנה כי ניתן לראות במועד העברת הכסף כנתון המתיישב עם שתי התזות גם יחד. לצד זאת, ניתן לומר כי העובדה שהכסף הועבר לבקשת בן-אליעזר, ולא ביוזמת הנאשם, מחזקת את התיזה לפיה מוטיב החברות היה דומיננטי.
הסכום שהועבר
108. בית המשפט העליון עמד לא אחת על העובדה כי מתת בהיקף משמעותי יוצר מחויבות אצל המקבל כלפי נותן המתת, ודומני כי בענייננו לא צריכה להיות מחלוקת כי מדובר במתת יוצא דופן בהיקפו - כמיליון וחצי ש"ח.
בע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.6.2009) התייחס בית המשפט העליון לטובות הנאה בהיקף של כמחצית מהסכום הרלוונטי לענייננו, וציין כי "מדובר בטובות הנאה בעלות ערך כספי ניכר ביותר, שגם בין חברים בנפש אינן מקובלות" (פסקה 52).
העברת מתת בדמות סכום עתק לאיש ציבור, יוצרת אצלו מחויבות עצומה, וניתן לראותה אף ככזו המהווה אינדיקציה ראייתית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת.
--- סוף עמוד 80 ---
109. העובדה כי הנאשם אדם עשיר מאוד היא בעלת משקל בבחינת משמעות היקף המתת, אולם אין לראותה ככזו המעקרת לחלוטין את המשמעות המפלילה שניתן לייחס לגובהו של הסכום, שכן הדברים נבחנים גם מזווית הראיה של מקבל המתת, דהיינו - מההשפעה פוטנציאלית על דרכי פעולתו, בוודאי כאשר הנותן מודע לחריגות סכום בהיקף כזה בנוף חייו של איש הציבור ויכול לצפות את אותה השפעה.
טיבו של הסכם ההלוואה
110. לשיטת התביעה, יש לראות את הסכם ההלוואה ככזה שנועד להסוות את המטרה הפסולה שעמדה ביסוד העברת הכסף, בוודאי כאשר עיון בו מלמד כי תנאיו המרכזיים הם בבחינת תנאים פיקטיביים.
111. ההגנה עמדה בסיכומיה על השתלשלות האירועים שהובילה להסכם ההלוואה, תוך שנטען כי שעה שהנאשם היה משוכנע כי ההלוואה דווחה על-ידי בן-אליעזר לכנסת, לא ניתן להקיש מהאמור בהסכם ההלוואה על כוונת הסתרה פסולה.
עוד נטען, בהתבסס על עדות הנאשם בבית המשפט, כי הנאשם היה מוכן להעביר את הכספים לבן-אליעזר כמתנה, והיה זה דווקא בן-אליעזר שהתעקש כי סכום הכסף יועבר אליו כהלוואה שתדווח לכנסת, והוא יחזירו במועד עתידי לנאשם, ועל כן הנאשם לא דקדק באמור בהסכם, מה גם שבחינת הפרטים הכלולים בו מלמדת כי סביר שאלה ניתנו על-ידי בן-אליעזר.