116. אין בידי לקבל את טענת ההגנה לפיה משהיה הנאשם, על פי גרסתו, מעוניין בהעברת הכסף לבן-אליעזר כמתנה, לא דקדק בפרטיו של ההסכם (סעיף 429 לסיכומי ההגנה). הדעת נותנת שדווקא נוכח רגישות העניין, ודרישת "הדיווח" שהציב לטענתו לבן-אליעזר, לא צריך היה הנאשם לחתום על הסכם שאינו תואם את המציאות אף אם לגרסתו, היה מוכן להעביר את הכסף כמתנה. אוסיף בהקשר זה כי בחינת גרסאותיו של הנאשם במשטרה מלמדת כי בחקירתו הראשונה עמד על העובדה כי מדובר בהלוואה מגובה בהסכם, בעוד שרק בהמשך חקירותיו דייק הנאשם את הגרסה ומסר כי מבחינתו - היה מעניק את הכסף לבן-אליעזר במתנה.
117. באותו אופן, אין בידי לקבל את טענת ההגנה, לפיה עצם פנייתו הגלויה של הנאשם לוקנין (על-מנת שידאג לחוזה) תומכת בטענתה כי ההלוואה ניתנה על רקע חברות וללא כוונת הסתרה. מעבר לעובדה כי יש קושי בהעברת סכום כסף כה משמעותי ללא ידיעת גורם כלשהו, יש לזכור כי וקנין הוא איש אמונו של הנאשם, ומשמש כיועצו במספר עסקים. הפניה לוקנין, שנתפס כאדם דיסקרטי בעיני הנאשם, אינה שקולה לפניה לגורם חיצוני, או לקבלת ייעוץ משפטי מסודר בדבר המשמעות הטמונה בהעברת סכום כה נכבד לעובד ציבור.
יתרה מכך, וקנין הבין מהנאשם כי זהותו של בן-אליעזר צריכה להישאר דיסקרטית, וכך אף הציג זאת בפני עורכת הדין אלמוזנינו, בה נעזר לצורך קבלת טיוטה גנרית של חוזה. דומה כי הדיסקרטיות שנדרשה מוקנין אינה תואמת לכאורה את דרישתו הנטענת של הנאשם כי בן-אליעזר ידווח על ההלוואה לכנסת.
118. הנאשם מנהל עסקים חובקי עולם, אשר מטבע הדברים, מצריכים ליווי וייעוץ משפטי צמוד. בנסיבות אלה, יש לראות בבחירתו שלא להיעזר בייעוץ משפטי באשר לדרך העברת הכסף, ובהחלטתו לבצע את התהליך אך ורק באמצעות וקנין (שאינו עורך דין), ככאלה המחזקות את תזת התביעה, ופועלות לחובת גרסתו על כל המשתמע מכך.
בהקשר זה, אפנה לעדות הנאשם את תיאר את התנהלותו הכספית מול אהוד אולמרט בחודש ספטמבר 2011 (בעיצומם של ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד אולמרט, ושנים לאחר פרישתו מתפקידיו הציבוריים):
--- סוף עמוד 83 ---
"יום אחד אני בא למשרדים וזה וגבי נכנס ואומר לי, תשמע, יש לך דרישת שלום, אומר ממי? אומר עכשיו אני הייתי 2 קומות למטה, אמרתי, מי 2 קומות למטה? אומר לי, אהוד יושב, מי זה אהוד? אהוד אולמרט, כב' השופט, לא היה לא ראש ממשלה, אז היה עם הרבה משפטים, הרבה האשמות, כתב אישום לא היה לו, אבל אמרתי לו, אתה יודע מה, בוא נרד למטה נעודד אותו...אני לא זוכר אם היה, תשמע, נתי, ראש ממשלה לא היה, שר לא היה, חבר כנסת לא היה, היה מסובך בצרות, זה אני אומר לך אני יודע כי אמרתי לגבי אשכנזי, בוא נלך נגיד לו שלום...באתי אליו, הוא מעשן סיגריה והציע סיגריה, לא רציתי לעשן, את האמת לא עישנתי, ודיברנו, עודדתי אותו, אמרתי לו, אהוד, תראה, אם אתה צריך משהו איזשהו תמיד, תמיד אתה יכול לפנות, את האמת ככה נפרדנו, כב' השופט, חודש אחרי זה מקבל טלפון, אברהם, שלום, שלום, מדבר אהוד, אמרתי לו, אהוד, שלום, מה שלומך? הוא אומר לי, אתה בארץ? לא, לא בארץ, אמרתי לו, מה אתה, הוא אומר, אני צריך לדבר איתך, אמרתי לו, אין בעיה, אני בארץ אני מתקשר אליך, הגעתי לארץ התקשרתי, באתי אליו, הוא אומר לי, אברהם, תשמע, אני חייב לפנות אליך, לא נעים לי כי אתה אמרת שאם אני צריך עזרה במשהו וזה, אמרתי לו, מה אתה צריך, אהוד, דבר, אמר לי, תראה, כל המצב הזה של ההוצאות המשפטיות אני לא עומד בהם ואני מבקש אם תוכל לעזור לי בעזרה פיננסית, כספית בשביל הוצאות משפטיות, כב' השופט, נשבע לך הדבר הראשון אמרתי לו, אל תמשיך כי לא רציתי שיתבזה ויבקש כי למה? אני יודע מה זה תחושה של בן אדם שבא לבקש עזרה, זה מאוד תחושה לא נעימה, כי באמת אני הייתי מוכן לעזור, זה לא היה בעיה, אמרתי לו, תגיד לי עוד דבר אחד, האם הדבר הזה לא מהווה בעיה חוקית? הוא אומר לי, לא, אמרתי לו, בטוח? אמרתי לו, יש חוות דעת, יש משהו משפטי בכל הדבר הזה? הוא אמר לי, כן, אמרתי לו, מי מטפל בזה? הוא אומר לי פיני לובין (צ"ל - עו"ד פיני רובין, ב.ש), אני את פיני לובין מכיר אישית, כב' השופט, אמרתי לו שפיני ייצור איתי קשר ואני יעזור לך, פיני שולח לי מכתב כב' השופט, שאומר שזה יש, הם עשו איזשהו דבר שלא יודע איך זה נקרא שהדבר הזה מותר, אמר לי תחתום על זה שאני נותן את זה כמתנה או כעזרה, יש את הנייר הזה....אנחנו נגיש את המסמך הזה בהמשך....וככה העברתי לו 250,000 חודשיים אחרי זה..." (פרו' עמ' 1215 ש' 19).