בשונה מכך, בעניין נאשם 3, והגם שברשות המשטרה היו נתונים אשר לימדו על העברת 260,000 ש"ח מחשבונו הפרטי לחשבון כונס הנכסים שבאמצעותו נרכש לכאורה המגרש בנס-ציונה על-שם בנו וכלתו של בן-אליעזר (ת/278), בחרה היחידה החוקרת לזמנו לחקירה "פתוחה" ולא לחקירה תחת אזהרה (כחשוד).
ראש צוות החקירה, רפ"ק צחי חבקין (להלן - רפ"ק חבקין), שאף נכח בחלק מהחקירה, תיאר בעדותו כי החקירה לוותה על-ידי פרקליטה מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), וכי בנקודת הזמן בה זומן הנאשם לחקירה, ההנחה הייתה כי קיימת הבחנה בין עוצמת החשד שהתעורר ביחס לפעולותיו לבין עוצמת החשד שהתקיים ביחס לנאשם 2, והבחנה זו הצדיקה את השוני ב"סוג החקירה" אליה זומנו כל אחד בנפרד.
145. משהגיע הנאשם למתקן להב 433 לצורך חקירתו כעד, פגש בשער את החוקר ביטון, שהמתין לו. אין חולק, כי עוד טרם כניסתם של השניים לחדר החקירות, ובזמן המתנה שנמשכה כ- 20 עד 30 דקות בחצר, סיפר הנאשם מיוזמתו לחוקר ביטון כי העביר לבן-אליעזר 500,000 ש"ח ומעבר לזה לא העביר לו כספים. דבר העברת ה- 500,000 ש"ח לבן-אליעזר לא היה ידוע למשטרה, כך שניתן לראות, כי עוד טרם כניסתם לחדר החקירות, היה ברור כי עסקינן בנחקר אשר העביר מחשבונו לאיש ציבור מכהן, או לטובת מי מבני משפחתו, סכום של כ- 760,000 (260,000 ש"ח לחשבון כונס הנכסים ו-500,000 ישירות לבן-אליעזר).
החוקר ביטון תיאר בעדותו כי משנחשף בפניו נתון זה עוד טרם חקירתו של הנאשם, פנה לרפ"ק חבקין ולפרקליטה המלווה, אשר החליטו שלא לשנות את "סיווג החקירה" והנחו אותו לבצע את החקירה באופן שתוכנן מראש, דהיינו - "חקירה פתוחה" כ"עד" שאינה כרוכה באזהרת הנחקר. לציין כי על-פי דברי החוקר ביטון, הפרקליטה המלווה נכחה במתקן המשטרתי, וכך גם רפ"ק חבקין, כך שההתייעצות לא הייתה טלפונית אלא פנים אל פנים (פרו' עמ' 828 ש' 23-19).
--- סוף עמוד 100 ---
ראה בהקשר זה עדותו של החוקר ביטון שציין: "בהחלט זה נאמר באותו מעמד גם לפרקליטה וגם לצחי חבקין ראש הצח"מ וההחלטה הייתה לא לגבות ולא לחקור אותו באזהרה..." (פרו' עמ' 807 ש' 27 וראה גם עמ' 800 ש' 26).
חרף הנתונים הברורים אשר הצביעו על העברת סכום כסף משמעותי ביותר לאיש ציבור מכהן, החלה כאמור חקירתו של הנאשם כחקירת עד ולא כחקירת חשוד.
146. צפייה בתקליטור החקירה מלמדת כי מעבר להחלטה המודעת שלא לחקור את הנאשם באזהרה, הדגיש והעצים החוקר ביטון באוזניו של הנאשם את ההבדל בין חקירה "פתוחה" לבין חקירה "באזהרה", תוך אמירה ברורה, לפיה כיוון שמדובר בחקירה פתוחה הוא יכול וצריך להרגיש חופשי ולספר את כל אשר על ליבו.