149. גם לאחר שבידי החוקרים היה מקבץ עובדות שלימדו על העברת כספים משמעותית מהנחקר לאיש ציבור מכהן, גם לאחר שאותו נחקר הודה בדבר פעולות שביצע איש הציבור לטובתו (אף שטען מהרגע הראשון שאין קשר בין הדברים), המשיכה החקירה, תוך שהחוקר ביטון מבקש לדעת את הפרטים הרלוונטיים לסיועו של בן-אליעזר בהוצאת האשרות (דרך מי בוצעה הפניה; אל מי בוצעה הפניה; מה היו נסיבות הפניה לבן-אליעזר; מדוע נדרשה חברת בי אנד אי לסיוע בקבלת אשרות, ושאלות רבות נוספות).
שלב זה של החקירה, מנקודת הזמן בה סיפר הנאשם על אותו סיוע בקבלת האשרות, משתרע על-פני תשעה עמודים בתמליל החקירה, ורק בסיום חלק זה יצא החוקר ביטון מחדר החקירות על-מנת להתייעץ, ומיד עם חזרתו הזהיר את הנאשם ויידע אותו בדבר זכויותיו כחשוד.
150. הלכה למעשה, חקירת הנאשם, על הרכיבים המשמעותיים ביותר שלה (העברות הכספים על-ידי הנאשם והפעולות שביצע בן-אליעזר לטובת הנאשם) בוצעה כחקירת "עד" ולא כחקירת "חשוד", וממילא מבלי שהנאשם הוזהר, ומבלי שהודעו לו זכויותיו.
טענות הצדדים בהקשר להתנהלות חקירתו של הנאשם
151. לשיטת ההגנה, התנהלות היחידה החוקרת כפי שתוארה לעיל, פגעה פגיעה אנושה בזכויותיו של הנאשם כנחקר, ועמדה בסתירה מובהקת לעמדתו העקבית של בית המשפט העליון בהקשר לזכויות נחקרים. נטען כי חוקרי היחידה "הקטינו" את הסיטואציה בעיני הנאשם, וזאת מתוך ידיעה ברורה כי ככל שהחקירה תעבור לשלב "חקירה באזהרה", יתכן ולא ישתף פעולה, ויתכן ואף יבקש להתייעץ עם עורך דין. התנהלות מעין זו, וכך נטען, עומדת בפרמטרים שנקבעו בפסיקה להחלת טענת "הגנה מן הצדק", אשר יכולה להוביל בנסיבות העניין עד כדי ביטול כתב האישום. זאת ועוד, ההגנה התייחסה בסיכומיה לכשלים שנפלו בתיעוד הצמתים השונים בחקירה, ובהם: היעדר מזכר ביחס לשיחה שנערכה בין החוקר ביטון לנאשם עובר לחקירה; היעדר מזכר בדבר התייעצות עם ראש הצח"מ והפרקליטה המלווה על המשך חקירת הנאשם בעדות פתוחה; והיעדרם של מזכרים נוספים (וראה פירוט בסעיף 235 לסיכומי ההגנה).
152. התביעה ציינה בסיכומיה כי לא נפל כל פגם בהתנהלות החוקרים, וגם אם אולי ניתן לומר כי "הדינמיקה החקירתית אינה מושלמת", אין ספק כי לא מדובר ב"תחבולה נפסדת", אלא ב"תחבולה נסבלת" (סעיף 159 לסיכומיה). עוד ציינה התביעה כי צפייה בתיעוד החזותי של החקירה, מלמדת כי החקירה התנהלה
--- סוף עמוד 102 ---