סוף דבר
82. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לקבוע כדלקמן:
א. הנתבעת מכרה לנתבע במסגרת הסכם המכר את זכויותיה הפגומות בדירה, שניתנו לה במסגרת פסק דין במעמד צד אחד בתביעת האכיפה (פסק דין שבוטל בהמשך), ונרשמו במרשם המקרקעין בהסתמך על הפסיקתא, אך התבססו על הסכם הממון הלכאורי, שאינו אמיתי.
ב. הנתבע במקרה דנן לא הוכיח את זכאותו להגנת תקנת השוק במקרקעין.
ג. מכאן כי זכויותיו של התובע, בעל הזכויות האמיתי והנכון בדירה, עדיפות על פני זכויותיו של הנתבע.
83. לכן שוכנעתי לקבל התביעה ולהצהיר כי הנתבע הוא הבעלים של מלוא הזכויות בדירה.
רישום זכויותיו של הנתבע בדירה מיום 5.2.13 על פי שטר 6471/2013/1 יבוטל, ותחתיו יירשם התובע כבעלים של הדירה.
84. לבקשתו של התובע (ראו סעיף 11 לעיל), אני מתיר לו לפצל סעדיו, באופן שיהיה רשאי לתבוע מהנתבע את דמי השכירות שקיבל מהשוכרים בדירה ו/או דמי שימוש החל מיום 15.2.13 (יום תשלום מלוא התמורה החוזית ואז קמה זכאותו לקבלת החזקה בדירה) ועד ליום מסירת החזקה בדירה לידי התובע.
יש הצדקה לפיצול סעדים כנ"ל, שכן זכאות כנ"ל לתובע קמה רק עם הזכיה בתובענה זאת והכרזת זכויותיו בדירה, ולא קודם לכן.
85. הנתבעים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דינו בסכום כולל של 20,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. לא ישולם האמור במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום מתן פסק דין זה ןעד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
ניתן היום, י"ט אלול תשע"ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
חננאל שרעבי