פסק דין
1. תובענה זאת עוסקת בשאלת הבעלות על דירה המצויה בשדרות יצחק 18 בחיפה, בגוש 10807 חלקה 78 תת חלקה 3 (להלן: "הדירה").
רקע וטענות הצדדים
2. התובע ירש בזמנו את הזכויות בדירה מהוריו. כעולה מנסח רישום היסטורי שצורף כנספח יז' לת/1 (תצהיר עדותו הראשות של התובע), זכויות התובע בדירה (רישום ירושה) נרשמו בשנת 2007.
3. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") ניהלה עם התובע מערכת יחסים תקופה מסויימת שהסתיימה. לגרסת התובע בת/1 מערכת היחסים התקיימה כארבע שנים, בין השנים 2006-2010 (סעיפים 11-15 לת/1).
במסגרת יחסים אלה לא נחתם לכאורה כל הסכם ממון ו/או הסכם לחיים משותפים בין התובע לנתבעת.
4. בשלב כלשהו לאחר שדרכיהם של התובע והנתבעת נפרדו, זייפה הנתבעת, כך לגרסת התובע שלא נסתרה על ידי הנתבעת אשר לא טרחה להתגונן בתובענה זאת, הסכם חיים משותפים וממון נושא תאריך 1.1.2008. במסגרת הסכם זה התחייב התובע להעביר לנתבעת במקרה של פרידה, בין היתר, את זכויותיו בדירה (להלן: "הסכם הממון הלכאורי").
5. בחודש ינואר 2011 הגישה הנתבעת תביעה נגד התובע בבית משפט לענייני משפחה בחיפה לאכיפת הסכם הממון הלכאורי (תה"ס 19279-01-11) – (להלן: "תביעת האכיפה"). התובע לא התגונן בתביעת האכיפה. לכן ביום 30.8.2012 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד התובע במסגרת תביעת האכיפה, תוך שבית המשפט (כב' השופטת ענבל קצב קרן) מדגיש בפסק הדין (בסעיף 25) כי "העתק פסק הדין יומצא ע"י התובעת לנתבע וזאת לא יאוחר מ-30 ימים מיום קבלת פסק הדין על ידה. אישור מסירה יוגש לתיק בית המשפט".
כן התיר בית המשפט לנתבעת בפסק הדין בתביעת האכיפה להגיש פסיקתא לחתימתו.
העתק פסק הדין צורף כנספח י' לנ/4, תצהיר עדותו הראשית של נתבע 1 (להלן: "הנתבע").
6. הנתבעת אכן הגישה פסיקתא לחתימת בית המשפט בתביעת האכיפה, וזו נחתמה ביום 16.10.2012 (העתק הפסיקתא צורף כנספח ג' לנ/4) – להלן: "הפסיקתא".
7. מכוחה של הפסיקתא רשמה הנתבעת את הזכויות בדירה על שמה ביום 16.12.2012, כשקודם לכן רשמה לטובתה הערת אזהרה ביום 22.10.2012 (ראו נסח היסטורי נספח יז' לת/1).
8. באי-כוחה של הנתבעת (עוה"ד אבי קלינגהופר וניר דוידסון) פרסמו במהלך חודש דצמבר 2012 מודעה על מכירת הדירה באתר האינטרנט יד 2, דרכה נודע לנתבע על הדירה. הנתבע פנה במהלך חודש דצמבר 2012 לעו"ד קלינגהופר, ביקר בדירה, סוכם על מחיר של 1,100,000 ₪ לרכישתה, וביום 26.12.2012 נחתם חוזה מכר בין הנתבעת לנתבע במסגרתו רכש הנתבע את הדירה (להלן: "הסכם המכר").
הדירה נרשמה על שמו של הנתבע בלשכת רישום המקרקעין ביום 5.2.2013, כשקודם לכן נרשמה הערת אזהרה לטובתו ביום 27.12.2012 (ראו נסח היסטורי, נספח יז' לת/1).
9. לאחר שנודע לתובע על כל הנ"ל (ועל האופן בו נודע לו על כך נעמוד להלן) הגיש בחודש 2/2013 תביעה לביטול פסק הדין שניתן בתביעת האכיפה בהעדר הגנה ביום 30.8.2012 (תמ"ש 39483-02-13). ביום 22.1.2017 ביטל בית המשפט את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתביעת האכיפה מכח שיקול דעתו (ראה פסק הדין בנדון, צורף כנספח יב לת/1).
ביום 4.12.2017 מחק בית משפט קמא את תביעת האכיפה (נספח יג לת/1).
10. בכך למעשה נשמט הבסיס המשפטי מכוחו נרשמו הזכויות בדירה על שם הנתבעת.
11. הפועל היוצא מכך, שביום 1.3.2018 הוגשה התובענה דנן, במסגרתה מבקש התובע להצהיר כדלקמן:
א. הוא הבעלים של מלוא הזכויות בדירה;
ב. זכויותיו גוברות על זכויות הנתבע בדירה, שכן הנתבע לא רכש את הדירה בתנאי "תקנת השוק", המפורטים בסעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין").
כן ביקש התובע בכתב התביעה, להתיר לו לפצל סעדיו, כך שככל שיזכה בדינו, יוכל לתבוע מהנתבע את מלוא דמי השכירות שגבה בגין הדירה מיום 15.2.13 (יום תשלום מלוא התמורה הנקובה בהסכם המכר, כפי שגם נראה להלן) ועד יום השבת החזקה והבעלות לידי התובע.
12. מן העבר השני הנתבע טען בכתב הגנתו, כי זכויותיו בדירה גוברות על זכויותיו של התובע, אפילו בוטל בשלב מאוחר יותר פסק הדין בתביעת האכיפה מכוחו נרשמו הזכויות בדירה על שם הנתבעת, כיוון שרכש הזכויות בדירה בתנאי "תקנת השוק" הקבועים בסעיף 10 לחוק המקרקעין.
13. הנתבעת לא התגוננה בתובענה זאת הגם שכתב התביעה נמסר לה כדין, ואף לא התייצבה לאף לא אחד מן הדיונים שהתקיימו במסגרתה. בנסיבות אלה זכאי התובע לקבל נגד הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה (למרות שהדבר אינו עוזר לו, שכן בעל הדין המשמעותי והעיקרי מולו הוא הנתבע, בעל הזכויות הרשום כיום בדירה).
14. לפרטי טענות הצדדים אתייחס במסגרת פרק "דיון והכרעה" להלן, כשאעסוק בטענות אלה ואכריע בהן.