אשר להערת המאשימה כי מספר צירופי המבוטחים לשב"ן בלתי מתקבל על הדעת ואף אינו מתיישב עם העובדה שאביעד לא הזכיר כלל שב"ן, אני מקבלת את הטענה באופן חלקי בלבד. מבחינת אביעד, הוא הזכיר בתמציתיות את השב"ן, ומקובלת עליי טענת ההגנה שלא ניתן לשלול את האפשרות שהיות שהוא גזר עמלה קבועה ומוסכמת המהווה אחוז מסך הכספים, הרי שהתעניינותו הייתה בעיקר בתוצאה הסופית ופחות במרכיביה, ולכן אין בעובדה שציין את הסכומים עבור הצטרפות ולא ציין את הסכומים עבור צירוף לשב"ן, שגם היו נמוכים בהרבה, כדי ללמד שלא היה כלל צירוף לשב"ן. יש משמעות כמובן לכך שהתמיהה האמורה לא הוצגה לאביעד ולא ניתנה לו ההזדמנות להתייחס אליה.
--- סוף עמוד 188 ---
626. לעניין טענתו של סניור כי הוסיף טפסי שב"ו נוספים ממקורות אחרים כדי להנות מתשלום גבוה יותר, אציין כי מבחינה כלכלית נוכח העובדה שהתשלומים אצל אביעד בגין שב"ן נעים בין 80-100 ₪, הטענה יכולה להתקיים, ואולם מדובר בגרסה כבושה עד לשלב שבו הוטחה בו הטענה, וגם אז מסר אותה בסתמיות מבלי להציג כל ראיה מאמתת, ולפיכך, קשה לי לקבל את הטענה כממשית ומשכנעת. עם זאת, מהתייחסותו זו של סניור ניתן להסיק שבזמן אמת הוא הורה לאביעד לדווח על טפסי שב"ן מעבר לאלה שאותם אסף בפועל ואביעד רשם את הדיווחים ודיווח. במכלול הנסיבות איני זוקפת נתון זה לחובת אביעד שלא התבקש להתייחס אליו בחקירה הנגדית.
627. לאור כל האמור, מדובר בראיה התומכת בטענה לקיומה של פעילות אמיתית של איסוף טפסי הצטרפות לקופה ובאופן חלקי גם טפסי שב"ן, המסייעת לביסוס הספק.
היומן
628. הראיה השניה היא היומן (נ/251). לפני שאדרש לתוכנו יש להתייחס לאמיתותו. למקרא חקירתו של אביעד השתמע שלא נותרו אצלו חומרים התומכים בטענותיו, והוא לא הזכיר את היומן בחקירותיו ולא מסר אותו לחוקרים. לדבריו, בשעתו התבקש להביא את הנהח"ש ולא מעבר לכך ובזמן אמת לא הבין את המשמעות של הרישומים ביומן. הגם שניתן היה לצפות מאביעד להציג את היומן לחוקרים בעת החקירות או לאחריהן, וחרף תשובותיו שהובאו לעיל, וסימני השאלה המתעוררים מהשילוב בין שני הגורמים, איני מקבלת את טענת המאשימה שמדובר ביומן מפוברק שאין לו כל ערך ראייתי, ואני סבורה שיש מקום לבחון את היומן ותוכנו ולהעניק לו משקל מסוים. זאת, בשל שילוב של שלושה גורמים: הראשון, והמשמעותי מכולם הוא עדותה של עו"ד רוזנברג שייצגה את אביעד בהליכי ערעור שומה בשנת 2013, ותיארה שבאקראי בעת שתשאלה אותו אם אין לו רישומים, ורק בתגובה לשאלותיה, השיב אביעד שיש לו יומן, והביא לה אותו למחרת היום (ע' 8047). לא זו בלבד שהצגת היומן לא הייתה יזומה, אלא שכשהתבקש, הציג אביעד את היומן לשנת 2010 באופן מיידי, הגם שהשנה הייתה 2013 וביומן מופיעים רישומים רבים שספק אם היה לאביעד זמן להכינם תוך יום. הגורם השני, נוגע לכך שאביעד לא ערך שימוע. אילו היה מתקיים שימוע ובמהלכו לא היה מוצג היומן למרות שכבר הוצג בהליך אזרחי היה בכך כדי לעורר תמיהה וסימני שאלה כבדים, אך זה לא המצב. הגורם השלישי נוגע לכך שהמאשימה לא ביקשה לעשות כל בדיקה של מומחי מז"פ בקשר ליומן ואף נמנעה מחקירה מקיפה של אביעד לגבי האותנטיות שלו.