167. המאשימה אמנם טוענת שתיאורו של נחומי לא הוכח בכל דרך, ומדגישה שהעלה אותו בעת שנחקר כחשוד. ואולם, לאחר ששמעתי את עדות נחומי במשך זמן ארוך, התרשמתי כי מדובר באחד העדים הבודדים מתוך הקופה שלא ניסה להסתיר דבר, ושניתן לסמוך על כל שתואר על ידו, וכפי שציינתי לעיל, אני נותנת אמון מלא בדבריו.
--- סוף עמוד 64 ---
168. בנוסף, לאור מעמדו כעד רגיל תיאורו אינו מחייב תמיכה ראייתית כדי להתבסס עליו, ודומה שדווקא מגורמי החקירה היה מצופה לבדוק מול מנהל החשבונות פיני וקנין שהיה מעורב במהלך אם דבריו של נחומי מדויקים.
מבלי למעט מן האמור, אזכיר כי נחומי שיתף את עליאש בהתרחשות בסמוך לאחר שקרתה, ועליאש תיאר אותה בחקירתו בפירוט כולל התייחסות להכנת מסמכים מפורטים וטבלאות השוואה, ועצם תיאורו של נחומי בזמן אמת בפני עליאש מהווה כשלעצמו תמיכה למהימנות דבריו ולכך שלא המציאם בדיעבד כטענת המאשימה.
169. מן המתואר עולה שלאחר שקיבל סלנט הסבר מפורט על אופן ההסתרה בחשבוניות של התשלום לחברות השיווק עבור צירוף מבוטחים חדשים, הוא לא פנה לעליאש, לא ערך בירור, לא ביקש לקבל הסברים מהמנהלים, לא הורה על הפסקה של הפעילות ובפרט של ההמרה וההסתרה, והפעילות נמשכה תחתיו כמנכ"ל עוד כשנתיים באותה מתכונת.
העובדה שסלנט לא השתומם ולא נרעש בעת קבלת ההסברים המפורטים מנחומי, ולאחר מכן המשיך באותה דרך פעילות, לא רק שהיא מלמדת על מודעותו לכך, אלא יש בה לכל הפחות כדי לעורר ספק שהפעילות מתחילתה היא בהנחייתו ובאישורו.
סיכום
170. צבר הראיות שפורטו מלמד, ולמצער מעורר ספק סביר, שבניגוד להכחשתו, סלנט היה מעורב באופן פעיל בהתנהלות של צירוף חברים חדשים בכלל, ובאמצעות חברות השיווק בפרט, היה מודע לכך, אישר זאת ואף התווה את מדיניות הקופה בנושא.
מן הראיות עולה גם שסלנט בהיותו מודע לאיסורים בתקנות ולפיקוח של הרגולטור, היה שותף פעיל בהסוואת הפעילות. בכל הנוגע למרכיבי ההסוואה, אני מפנה לעמימות המכוונת, לדיבור המרומז, שפורט לעיל.
171. בנוסף, לאור מסקנתי שסלנט הוא שעמד מאחורי ההוראה להמשיך לצרף מבוטחים חדשים באמצעות חברות השיווק, אזי מתחייבת המסקנה שהוא היה מודע להסתרת הנתונים הכספיים בספרים, מבחינת העדרו של סעיף תקציבי של צירוף מבוטחים חדשים, והעדר תקצוב רשמי של פעילות זו חרף העובדה שחברות השיווק אינן פועלות לשם שמים. בהקשר זה אני חוזרת ומפנה