--- סוף עמוד 101 ---
חברוני עוד לפני שנחקר במשטרה כחשוד, ביחד עם מספר נתונים נוספים שאפרט, הם המעוררים את הספק הסביר.
302. המאשימה מבססת את הטענה שחברוני ידע על השימוש בחברת השיווק של סיבוני, על השילוב בין העובדה שחברוני נכח במו"מ עם אלחיאת, שם נסגרה לפי טענתה עובדת השימוש בחברות השיווק, ביחד עם המפגש שנערך בתיווכו של חברוני בין סיבוני לבין ד"ר באסם, מפגש שלשיטת המאשימה עסק בנושא העברת הכספים דרך חברת השיווק, ולא יכול היה אלא לעסוק בנושא זה. בנוסף, היא מסתמכת על העברת שיקים, שהיוו תשלום מקדמה על חשבון תשלומי השיווק, מסיבוני לד"ר באסם דרך חברוני, ועל התכתבות בין חברוני לחיימוביץ בה מוזכרת מסיבי, חברת השיווק של סיבוני.
303. לעניין אזכורן של חברות השיווק במהלך המו"מ, המאשימה נסמכת על דברי עליאש בחקירה ובעדותו שהסיכום במו"מ שהשיווק והתשלומים יבוצעו מול אור יצחק נעשה בנוכחותו ובנוכחות חברוני (ת/22 שו' 226, ע' 4340, 4341, 4348-4349).
בניגוד למרבית מרכיבי גרסתו של עליאש, אותם דוחה המאשימה כשקריים, המאשימה מבקשת ליתן אמון בגרסת עליאש בעניין מעורבות חברוני, ורואה את גרסתו כמהימנה בנקודה זו. עמדתה זו מבוססת לשיטתה על הגיון הדברים ועל ההתאמה הנטענת בין גרסתו לבין עדות ד"ר באסם.
304. בחינה של גרסת ד"ר באסם מעלה שעדותו בעניין זה אינה מובהקת. ד"ר באסם אמנם העיד בחקירה ראשית שבמו"מ הקופה, כלומר עליאש וחברוני, אמרו לו שהתשלומים יעברו דרך חברת שיווק של סיבוני (ע' 1779), ואולם בחקירה נגדית ציין ד"ר באסם שבמו"מ באופן כללי היו עליאש וחברוני, אך בכל הנוגע לנושא השיווק הוא לא זוכר אם עליאש היה לבד או שחברוני היה איתו (ע' 1796).
בנוסף הבהיר ד"ר באסם שד"ר ניהאד, שהכיר את ההתחשבנות דרך סיבוני וחברת השיווק, הוא זה שאמר לו על כך, ולא היה צורך שהדברים יאמרו על ידי גורם נוסף, והוא לא שמע אותם מחברוני (ע' 1802-1803).
מדובר אם כך בגרסא שלאו דווקא תומכת בתיאורו של עליאש לגבי המו"מ, ולא הוצגו בפניי טעמים שבהגיון לקבלת גרסת עליאש בנושא הזה בלבד כאמינה, מלבד עצם נוכחותו של חברוני בכל המו"מ.
305. יש לזכור כי היחסים בין עליאש לחברוני היו יחסים טעונים בשלב החקירה, לאחר שחברוני עזב בנסיבות לא נעימות את הקופה, לאחר שחברוני נתן תצהיר לטובת לאומית, כשחוסר האמון הוא כזה שחברוני חשש שעליאש עומד להפלילו באשמת שווא, כעולה מהשיחה שניהל עם עו"ד ארנון ונחום (ת/289). בנוסף, לעליאש היה אינטרס לטעון שחברוני היה מעורב בהחלטה לעשות שימוש בחברות השיווק, ובכך להקדים תרופה לטענה עתידית שבחירתו להעביר כספים לחברות השיווק