24. מטעם הנאשמים הוגש מכתב המלצה, לפיו אוזן ומשפחתו מסייעים רבות לקהילה, ולחברה ולנזקקים.
עוד הוגשו שלושה מכתבי שחרור מבית חולים, שנערכו בין השנים 2008 – 2009, הנוגעים לשלושה מקרים בהם אוזן אושפז בבית חולים.
ראיות הנאשמים 32 – 33, עיסאם סלטי וחברת אחים סלטי:
25. הנאשמים הגישו מכתב מטעמו של רואה החשבון של קבוצת האחים סלטי, רו"ח חטיב ג'מיל. רו"ח ג'מיל מפרט במכתבו כי לחברת אחים סלטי סיווג ג/5, וכי היא בעלת כוכבית שמשמעה - קבלן מוכר של משרד הכלכלה. חברת סלטי מעסיקה, יחד עם שתי החברות האחרות בקבוצה, עשרות עובדים והיא נחשבת לאחת החברות הגדולות והיציבות במגזר הערבי. עוד מפרט רו"ח ג'מיל כי הרווח הגולמי של חברת אחים סלטי מעבודות בניית הממ"דים שביצעה במסגרת זכייתה במכרז הסתכם ב 1.7 מיליון ₪. לדבריו, לאחר הפחתת הוצאות הנהלה ותקורה, הפרויקט לא היה רווחי מבחינתה.
רו"ח ג'מיל מוסיף, כי לפי ניסיונו והיכרותו את המשק בישראל, הרשעתה של חברת אחים סלטי תביא לביטול הסיווג הגבוה שלה, וכתוצאה מכך תעמיד אותה בחשש לקריסה ותסכן את פעילותן של החברות הקשורות בקבוצה.
בנוסף הוגשו אישורים מהם עולה, כי חברת אחים סלטי ביצעה את העבודות לבניית הממ"דים בעוטף עזה לשביעות רצונם של הגורמים הרלבנטיים ביישובים השונים.
--- סוף עמוד 15 ---
הנאשמים הוסיפו והגישו עשרות רבות של צילומים הנוגעים לפרויקטים שונים שבוצעו על ידי חברת סלטי.
תמצית טיעוני המאשימה:
26. המאשימה טענה, כי הנאשמים פגעו במעשיהם בערך התחרות החופשית, שתכליתו להגן על זכויות הצרכן ולהבטיח כי יתאפשר לו לרכוש את המוצר האיכותי ביותר במחיר הזול ביותר. בטיעוניה התייחסה המאשימה למעשי העבירה שבוצעו על ידי כל אחד מהנאשמים, למתחם העונש ההולם למעשיו ולעונש ההולם בעניינו.
27. לטענת המאשימה, אין מקום לבטל את הרשעת הנאשמים או מי מהם. היא ציינה, כי הנאשמים הפרו איסור על הסדר אופקי בן מתחרים, בנסיבות המקימות חזקה חלוטה לקיומו של הסדר כובל. איסור זה, טענה המאשימה, מצוי "בליבת הליבה" כלשונה, של החוק.
המאשימה הדגישה, כי אין תקדים להימנעות מהרשעה בעבירה על חוק ההגבלים העסקיים. היא הפנתה לפסיקה בה נקבע כי על בית המשפט להטביע חותם של פליליות על עבירה זו, ואילו ביטול הרשעה עלול להעביר לציבור מסר מוטעה, לפיו אין בה חומרה מיוחדת. עוד טענה המאשימה, כי עבירות על החוק הינן קשות לגילוי ופוגעות פגיעה רחבה וקשה בציבור. לכן יש להעניק חשיבות מיוחדת ליצירת הרתעה, ונקודת המוצא בעניינן היא ענישה הכוללת מאסר בפועל. משכך, לא ניתן לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים.