58. לטענת עו"ד הבר, תלונתו של נגרי נגד המכרז לא התמקדה בעליית מחירי הברזל, אלא באפשרות שנתנה במסגרתו לתושבים לבחור במסלול של בניה עצמית. במצב דברים זה נקלעו הנאשמים לחוסר ודאות בנוגע לכמות יחידות הממ"ד שייבנו על ידם, והם היו עלולים להיקלע לקשיים טכניים ממשיים בביצוע בניה במקביל לבניה עצמית. בשל כך שהמכרז
--- סוף עמוד 26 ---
נערך באופן דו שלבי, כאשר הקבלנים הוגבלו במחיר המרבי אותו היו רשאים להציע, לא היה באפשרותם להציע במסגרתו הצעות כלכליות.
לאחר שהמכרז בוטל בשל כך שקבלני מכרז עוטף עזה נמנעו מלהגיש הצעות, ולאחר שהמדינה הבינה שהמכרז המקורי היה בעייתי, פורסם על ידה מכרז חדש. במכרז החדש תוקנו הליקויים האמורים, כך שבמסגרתו הקבלנים התחרו ביניהם על מחיר העבודה, ולא על שיעור ההנחה מהמחיר המרבי שנקבע, ולא עמדה במסגרתו אפשרות לבניה עצמית על ידי התושבים.
59. הסנגור ציין כי פעילותו של נגרי הסתכמה בהשתתפות בשתי הישיבות וחתימה על שני המסמכים. הוא לא יזם את התלונות שהעלו הקבלנים במהלך סיור הקבלנים, לא יזם את הפגישה במשרדי ההתאחדות, לא התנדב להשתתף בה, לא כתב ולא הכתיב מסמך כלשהו ולא קיבל על עצמו אחריות לביצוע פעולות נוספות.
60. עו"ד הבר טען, כי במסגרת הכרעת הדין נקבע שיכול להיות שהמדינה כשלה בהתנהלותה, ויכול להיות שהקבלנים סברו שהתאחדות הקבלנים הובילה את המהלך ושמאבקם כשר. למרות זאת, ולמרות הנסיבות הייחודיות ביותר של המקרה, לא עומדת להם טענה של הגנה מן הצדק, לא הגנה של טעות במצב הדברים ולא הגנה בשל ייעוץ משפטי, כיוון שלא עלה בידם לחצות את הרף הגבוה הנדרש להגנות אלה. אולם טענות אלה, כמו טענת האפליה שהעלו הנאשמים, עומדות ברקע ויש לתת עליהן את הדעת במסגרת גזר הדין.
61. הסנגור הפנה לגזר הדין שניתן בעניינם של נאשמים 5 ו-7 ביום 19/6/2014 על ידי כב' השופט משה יועד הכהן. לעמדתו, בין יתר הנימוקים שנמנו בו כמצדיקים לכבד את הסדר הטיעון, צוינה גם האפליה הבלתי מוצדקת שנקטה המאשימה כלפי הנאשמים אותם בחרה להעמיד לדין, לעומת יחסה הסלחני לאיגוד בתי החולים, שנקט קו פעולה דומה.
62. לעניין הקנס טען הסנגור, כי הסכומים המבוקשים על ידי המאשימה מופרזים, אינם מבוססים ואינם משרתים כל תכלית. לעמדתו, לא הוגשה ראיה להוכחת מידת הנזק שנגרם, ומכל מקום, בניגוד לעבירות כלכליות אחרות, הנאשמים לא התעשרו כתוצאה ממעשיהם.