(ב) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
(ג) בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה."
הנה כי כן, סעיף 48 לחוק מבטא, גם לאחר תיקונו, תפיסה של הטלת אחריות פלילית על נושא משרה בתאגיד שלא נקט בפעולות להבטיח את קיומן של הוראות החוק. ברור אפוא שסעיף 48 לחוק בנוסחו החדש אינו מלמד כי חלה תמורה בהשקפתו של המחוקק ביחס לאחריות המנהלים, והוא אינו מבטא תפיסה לפיה בוטלה האחריות הפלילית של נושאי משרה בתאגיד (השוו: רע"פ 8273/13 מדינת ישראל (עיריית תל אביב-יפו) נ' חיימוביץ' 25/12/2014, בפסקה 34).
135. השוואה בין שני הנוסחים הנ"ל מלמדת, כי היסודות העובדתיים של העבירה דומים בכל הנוגע לגורמים הנושאים באחריות פלילית (מנהל פעיל, שותף למעט שותף מוגבל, או האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה). לעומת זאת, בנוסח החדש נקבעה נורמה חדשה ועצמאית של חובת פיקוח. הפרת הנורמה אינה תלויה עוד בכך שהתאגיד עבר עבירה, כפי שהיה לפי הנוסח הקודם, אלא שהפרת הפיקוח, כשהיא לעצמה, מהווה עבירה. בצד זאת, הנוסח החדש מקל בעונש הקבוע לעבירה, שהוגבל לשנה אחת.
בנסיבות בהן גורדון הורשע באישום השלישי, כאשר בוצעה עבירה על ידי תאגיד ועובדיו, מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 48(ב) בנוסחו החדש, לפיה גורדון הפר את חובת הפיקוח.
--- סוף עמוד 42 ---
משלא עלה בידיו של גורדון להוכיח במהלך המשפט כי העבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של החוק, לא נסתרה גם החזקה האמורה.
מסקנת הדברים היא כי לא חל שינוי בנוגע להגדרתה של העבירה או לאחריות לה, באופן שיהיה בו להקל באחריותו של גורדון (להבדיל משינוי בחומרת העונש). ואמנם, לא נטען על ידי הסנגורים כי חל שינוי כאמור, אלא כי הנוסח החדש "קצת לא ברור" וטרם זכה לפרשנות.
136. אני דוחה אפוא את טענת ההגנה לפיה אין רלבנטיות להרשעתו של גורדון באישום השלישי.
האם ניתן לבטל את הרשעת הנאשמים:
137. כלל הוא, כי משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, ניתן להימנע ממנה (ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל 21/8/1985). בהלכה הפסוקה נקבע כי בית המשפט רשאי להימנע מלהרשיע נאשם בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא, כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. תנאי שני הוא, כי סוג העבירה מאפשר לוותר באותו מקרה מסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, 342). עוד נקבע, כי על ההגנה להצביע על נזק מוחשי וקונקרטי העלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו, וכי אין די באפשרויות תיאורטיות, לפיהן עלול להיגרם לו נזק כלשהו בעתיד (רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל 1/1/2013; ע"פ 8528/12 צפורה נ' מדינת ישראל 3/3/2013). גם ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי אינה מצדיקה הימנעות מהרשעה (רע"פ 7224/14 פרנסקי נ' מדינת ישראל 10/11/2014).