בקביעת מתחמי הקנס בנוגע לקבלני מכרז עוטף עזה יש להתחשב במצבם הכלכלי. לעניין זה יצוין כי הטענות בדבר מצבם הכלכלי של נאשמים 14, 15, 16, 17 ו-19 גובו באסמכתאות מתאימות. כעולה מטיעוניה לעונש של מנרב הנדסה, מעמדה הכלכלי גבוה ברמות רבות מעל מעמדן של החברות האחרות.
אני סבור אפוא כי מתחם הקנס בנוגע לגורדון, קנר ואשר נע בין 20,000 ₪ לבין 60,000 ₪.
מתחם הקנס בנוגע לקיסר הנדסה, אוולון, דיורין, שומרוני, אוזן וסלטי נע בין 40,000 ₪ לבין 100,000 ₪.
מתחם הקנס בנוגע לנגרי, נוימן, קולן, ונחום נע בין 60,000 ₪ לבין 150,000 ₪.
מתחם הקנס בנוגע לקן תור ויקואל נע בין 80,000 ₪ לבין 160,000 ₪.
מתחם הקנס בנוגע לחברת שומרוני, אחים אוזן ואחים סלטי נע בין 120,000 ש"ח לבין 250,000 ₪.
מתחם הקנס בנוגע לטר-ארמה וחברת נחום עמוס נע בין 160,000 ₪ לבין 320,000 ₪.
מתחם הקנס בנוגע למנרב הנדסה נע בין 180,000 ₪ לבין 360,000 ₪.
מתחם הקנס בנוגע לחברת קן-התור וי.ע.ז. נע בין 200,000 ₪ לבין 400,000 ₪.
העונש המתאים לנאשמים:
171. לצורך קביעת העונש המתאים לכל אחד מהנאשמים בתוך מתחמי הענישה הנ"ל, יש להביא בחשבון, לטובתם של הנאשמים, את הפגיעה שתיגרם להם ולמשפחותיהם כתוצאה מהרשעתם והעונשים שיוטלו עליהם. עוד יש להתחשב בכך שהנאשמים לא כפרו בעיקרי העובדות שבכתב האישום, אלא טענו כי אין בהן לבסס אחריות פלילית. משקל של ממש יש
--- סוף עמוד 56 ---
ליתן לפרק הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות. אמנם, כפי שנקבע בהכרעת הדין, לנוכח מספרם הרב של הנאשמים, ממדיו הגדולים של התיק, הליך הערעור שהתנהל ושבעקבותיו חודש הדיון באישום שבוטל, עשרות הישיבות שהתקיימו, מספרם הרב של העדים, כמות הראיות הגדולה, היקפם העצום של הסיכומים שהוגשו ונסיבותיו האישיות של המותב לפניו התנהל התיק, אין מדובר בשיהוי קיצוני (פסקה 443). יחד עם זאת, אין ספק כי פרק הזמן הארוך גרם לנאשמים סבל רב ועינוי דין, אותם יש להביא בחשבון ולהעניק להם את המשקל הראוי.
בנוסף עומדים לטובת הנאשמים עברם הפלילי הנקי, או שאינו ממין העניין ואינו מכביד, התנהגותם החיובית ותרומתם לחברה במשך השנים, איש איש כפי שפורט על ידי סנגורו. ברם, תופעה שכיחה היא כי עבירות מסוג העבירות שעברו הנאשמים מבוצעות על ידי אנשים שלא רק שהם נורמטיביים, אלא שתרמו תרומה ניכרת לכלכלה ולחברה. עובדה זו מצמצמת את משקלו של השיקול האמור בקביעת העונש המתאים (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' לימור 4/9/2007 הנ"ל, בפסקה 88).