79. אף בטענתה של המערערת, לפיה אמר בעצמו בחקירתו כי "ברור שאם לא הייתי מתגמש בכוח אדם בקידוח, הקידוח לא היה מתבצע בנמל אשדוד", אין כדי להועיל לה. קריאת הדברים בהקשר בו נאמרו, מלמדת כי כוונת המשיב 1 היתה שונה מזו שמייחסת לו המערערת.
בלשונו:
"הבאנו את הנמל לאחת מהחברות (מילה לא ברורה) הרווחיות היחידות במדינה. ... וכל פעילות שחברת הנמל עושה בה רווח בנושא הקידוח של שמן אני לא חושב שהיה שום ניגוד עניינים כי פעלתי בדיוק כמו שפעלתי במקרים דומים אחרים ...ברור שאם לא הייתי מתגמש בכוח האדם בקידוח, הקידוח לא היה מתבצע בנמל אשדוד. אז על איזה ניגוד עניינים? ... עם כל הכבוד לדנה, אני לא רואה אותה כצד שאני עובד. אני
--- סוף עמוד 40 ---
רואה את טובת העובדים וטובת החברה" (ת/95ב, עמ' 108, שורות 6-5).
מכאן עולה, כי הפרשנות הראויה לדבריו בחקירתו היא כי הוא סבר שטובת עובדי הנמל היתה שחברת שמן תבצע את פעילות הקידוח בנמל אשדוד, והדגיש כי לא פעל בניגוד עניינים; כי פעל כפי שפעל במקרים דומים; וכי החלטותיו התקבלו בלי כל קשר להתקשרות החוזית בין חברת דנה לחברת שמן.
80. הנה כי כן, משהראיות אינן מלמדות כי בהשתתפותו או בנוכחותו בשלושת הישיבות האמורות פעל המשיב 1 לצורך השגת יתרון עבור חברת דנה בהתקשרותה עם חברת שמן, אין בידי לקבוע כי פעל בניגוד עניינים.
81. לסיכום האישום השני: בהינתן המסכת העובדתית שנקבעה בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בחלקה הגדול לא ביקשה המערערת להתערב, אני סבור כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לקביעה כי המשיב 1 פעל בניגוד עניינים בכל אחת מהפרשות הנדונות. ממילא גם לא עלה בידי המערערת להוכיח את טענותיה באשר ל"דפוס פעולה" שלפיו ניסה לסייע לחברת דנה להתקשר עם לקוחות הנמל, באופן הממלא אחר יסודותיה של עבירת מרמה והפרת אמונים.
82. יודגש, כי עניינו של המשיב 1 הובא לפתחנו במסגרת הליך פלילי, שרף ההוכחה בו ניצב, כידוע, מעל לספק סביר. קיומן של סברות, חששות או "תחושות בטן" המעוררות אי-נוחות מסוימת מפעולותיו, אינן מספיקות לצורך הרשעת נאשם בפלילים.
נטל הראיה להוכיח כי התשתית הראייתית בהליך הפלילי מחייבת את המסקנה האפשרית היחידה לפיה נאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום מוטל על כתפי התביעה. בנטל זה לא עמדה המערערת.
משהחליטה המערערת שלא לערער על מרבית קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ואף לא לחלוק עליהן, בשל הנחתה כי ערכאת הערעור תטה שלא להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, כאמור ברישא לנימוקי הערעור, הותירה בפנינו, מטבע הדברים, מערכת עובדתית חסרה שאינה מתיישבת עם טענותיה בשלב הערעור.