86. עוד נטען בכתב האישום כי בין השנים 2013-2010 פעל המשיב 1 בעצמו ובאמצעות עובדי נמל אחרים מטעמו כדי להבהיר למדור הרכש בנמל את האינטרס האישי שיש לו בקידום ענייניה של חברת קליר.
וכי עשה כן על ידי ניסיונות לברר פרטים מתוך הצעות מחיר של חברות מתחרות שהוגשו לנמל, וכן פרטים אודות עיכובם של תשלומים מסוימים לחברת קליר.
87. בהכרעת דינו דחה בית המשפט המחוזי את טענות המערערת, וקבע כי לא היתה לחברת הופס פעילות ישירה מול הנמל. נקבע כי כלל הנסיבות ומכלול העדויות מלמדים באופן חד משמעי שמכירת המוצרים מחברת הופס לחברת קליר לא היתה עסקת תיווך או מכירה למראית עין בלבד, וכי לא ביצע כל ניסיון להשפיע על פעילותו של מדור הרכש, וממילא לא נפל כל פסול במעשיו. בלשון הכרעת הדין:
"אין בפני כל ראיה, או תחילת ראיה, למרמה, להתערבות פסולה, או להתערבות כלשהי, של הנאשם 1 או מי מטעמו בתהליך מכירת חומר הניקוי מחברת קליר לנמל. הטענה בכתב האישום על כי מדובר במעין 'תיווך' של חברת קליר במכירה מהופס לנמל, לצורך הסתרה, הינה בבחינת השערה. אין כל ראיה לאותה טענה בדבר 10% מהמחיר כ'דמי תיווך'. הראיות, ובכללן, תדפיסים מהנהלת החשבונות, מביאות למסקנה כי היתה מכירה ע"י חברת הופס, וקניה ע"י חברת קליר. בנקודה זו תמה הזיקה של הנאשם 1 והחברה בבעלותו לחומר, שנמכר לבסוף ע"י חברה אחרת, לנמל. ... מהראיות שבאו בפני אני למד כי לא רק שאין ראיות להעדר התערבות ישירה או עקיפה של הנאשם 1, או מי מטעמו, בעניין כלשהו הקשור למכירות של קליר את החומר לנמל, אלא שהראיות מוכיחות, באופן פוזיטיבי, את ההיפך, והוא כי הנאשם 1 לא פנה, לא השפיע, ואיש
--- סוף עמוד 43 ---
לא הושפע, בעניין כלשהו הקשור למכירה של החומר מקליר לנמל" (עמ' 66-65 להכרעת הדין).
88. בנימוקי הערעור מטעמה ובדיון שנערך לפנינו, לא חזרה עוד המערערת על טענותיה כפי שהוצגו בכתב האישום המתוקן, ובכלל זה לא טענה כי המשיב 1 ביצע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ואיסור הלבנת הון.
תחת זאת, טוענת המערערת לביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים בידי המשיב 1, וזאת בשל כך שביצע פעולה אחת שתכליתה היתה לקדם מכירה של מוצרי חברת הופס לנמל: על פי הנטען, שלח את חברתו מיכל לוגסי, המשמשת גם היא כחברת ועד עובדים, לברר עם ראש מדור הרכש בנמל, ענת ברק, "מדוע היא מקשה על הרכישות של חברת קליר".