אלון: אין לך מה לדאוג. אני הרי לא אמרתי דבר חדש לפני שמישהו ראה, אני מוציא דברים שהיו...
מיכל: שהיו בדיעבד... בדיעבד.
אלון: כולם אישרו, אז מה הבעיה? זה לא..." (ת/175).
לוגסי לא נחקרה במשטרה על תוכן שיחה זו, ומשכך לא איפשר בית המשפט את חקירתה בעניין זה בבית המשפט (ראה עמ' 1582-1585 לפרוטוקול). לא ניתן אפוא לקבוע על בסיס תמליל השיחה בלבד מסקנות חד-משמעיות. יחד עם זאת, בזהירות הראויה, ניתן ללמוד מתוכנה של שיחה זו כי המשיב 1 ידע, למצער, על כך שלוגסי נעזרה בעובד נוסף כדי להשיג את הפרוטוקולים, וכי אותו עובד חשש מהוצאת הפרוטוקולים מתחומי הנמל.
121. מחומר הראיות עולה אפוא, שהפרוטוקולים ודו"ח הבדיקה לא היו בהישג ידו של המשיב 1. הוא ידע כי מסמכים אלו אינם זמינים לכל אחד, והיה צורך בהפעלת קשריה של לוגסי כדי להשיגם. כמו כן, ידע כי המסמכים נדרשו לחברת דנה לצורך ההליך המשפטי בו נקטה נגד הנמל.
--- סוף עמוד 57 ---
זאת ועוד, תוכנן של שיחות שהוקלטו בין המשיב 1 למשיב 2 (ת/399א), כמו גם עדותו של המשיב 1 בבית המשפט, מלמדים כי ידע מה השימוש שביקשו המשיב 2 וחברת דנה לעשות במסמכים שהועברו לידיהם, ואף יעץ להם לגבי השימוש הנכון, לדעתו, במסמכים אלו במסגרת ההליך המשפטי. כך, למשל, בשיחה מיום 22.10.2013 הציע המשיב 1 למשיב 2 להשתמש בדו"ח הביקורת "לבג"ץ"; התעניין בסוג ההליכים המשפטיים המתוכננים על ידי חברת דנה (בשיחה מיום 13.9.2013) ובערכאה הדיונית שנבחרה (בשיחה מיום 16.9.2013); ביקש לקרוא את כתבי בית הדין (בשיחה מיום 3.10.2013) ויעץ לגבי תוכנם (בשיחה מיום 19.9.2013).
ממילא, התמונה המצטיירת היא כי המשיב 1 ידע כי המסמכים הוצאו מרשות הנמל והועברו לידיו שלא כדין, וכי בכוונת חברת דנה, אליה העביר את המסמכים, לעשות בהם שימוש המנוגד לאינטרס של הנמל בניהול ההליך המשפטי.
די בכל אלו כדי לקבוע, כי הוא היה מודע להיותו נתון במצב של ניגוד העניינים ולהיותו של מצב זה "פוגע בציבור". על-כן יש לקבוע כי נתקיימו בו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי הדרושים לגיבושה של עבירת הפרת האמונים.
122. קביעה זו אינה משתנה לנוכח המניע שעמד בבסיס התנהגותו של המשיב 1. בניגוד לבית המשפט המחוזי, איני סבור כי שאלת ההצדקה למעשיו רלוונטית לשלב ההכרעה האם ביצע את העבירה המיוחסת לו. אף אם גרסתו – לפיה ביקש לסייע לבית המשפט בגילוי האמת במסגרת ההליך המשפטי בו נקטה חברת דנה נגד הנמל – היתה מהימנה בעיניו של בית המשפט המחוזי, אין בכך כדי לשנות מהקביעה הברורה שהעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים.