--- סוף עמוד 90 ---
זו שהולכת לספק את הפתרון. כמו-כן לא נטען כי המשיב ידע בטרם הגיעו לפגישה כי עליו להימנע מכך כיוון שעתיד לנכוח בה אורי בלטר. בנוסף, גם גורמים מעורבים נוספים נתנו הסכמתם לפתרון, לרבות נציג איכות הסביבה. בכך ניתן מענה לדאגתו של המשיב ביחס לחשיפת העובדים לאכיפה פלילית. במובן זה, לא ניתן לקבוע, שהמשיב נדרש לשקול שיקולים שאינם מן העניין עת קיבל את החלטתו לתמוך בפתרון ולחזור לעבודה.
אך על אף כל זאת, אין בנתונים אלו בכדי להכריע את הכף לטובתו. עת גילה המשיב שבפגישה נוכח אדם המשויך לחברת דנה היה עליו לחדול מלעסוק בנושא. תחת זאת, המשיך כאמור להשתתף בפגישה וזאת אף מבלי להעניק גילוי נאות ליתר המשתתפים ביחס לקשריו עם חברת דנה ועם אורי בלטר אשר נמצא גם הוא בחדר. גם לבחירה זו של המשיב יש להעניק משקל. עוד יודגש כי המשיב לא היה משתתף כיתר המשתתפים האחרים בישיבה. מעמדו של המשיב במצב זה היה ייחודי שכן הוא היה איש המפתח אשר בידיו הסמכות להורות על חזרה לעבודה. ליתר דיוק, בידו היכולת המעשית להטיל וטו על פתרון שמוצע. הסכמת יתר המעורבים ללא הסכמתו שלו הינה למעשה חסרת משמעות אופרטיבית. על כן, גם אם החלטה זהה הייתה מתקבלת אף בנסיבות בהן חברת דנה אינה מעורבת אין בכך בכדי לשנות את הפן המחמיר בהתנהגותו. בהקשר זה, יש טעם לפנות להגדרת עבירת השוחד לפיה מדובר בעבירה גם אם השוחד נלקח בעבור פעולה שעובד הציבור היה חייב למלא ממילא במסגרת תפקידו (סעיף 293(7) לחוק העונשין). כאשר למעשה גורל הפתרון תלוי במוצא פיו של המשיב ומנגד קיימים אינטרסים כלכליים מובהקים של בני משפחתו וחבריו הקרובים ביותר, לא ניתן להצדיק את בחירתו להמשיך לנכוח בפגישה, לתמוך בפתרון אשר חברת דנה מעורבת בו ולהורות לעובדים לחזור לעבודה.
יש לתהות כיצד ניתן לסמוך על טוהר מידותיהם, יושרם והגינותם של עובדי הציבור, וכיצד יש לתת אמון בפועלם עת הם לא פוסלים עצמם מלקבל החלטה אשר קרוביהם הם המרוויחים העיקריים ממנה? ברי כי קבלת החלטה כזו על ידי עובד ציבור הינה בלתי הולמת וחסרה את ההגינות והיושרה שיש לצפות מעובדי הציבור לפעול על פיהן, עד כדי שדבק בה פגם מוסרי הפוגע בטוהר הפעולה השלטונית (עניין שבס, פס' 34 לפסק דינו של הנשיא א' ברק). עוד ניתן לקבוע כי החלטה כפי שקיבל המשיב פוגעת בתדמיתו של השירות הציבור ויש בה כדי לעורר בקרב הציבור את "אותו חשד ואותה לזות שפתיים" – כפי שהוגדר בפרשת שבס (שם, בפסקה 33 לפסק דינו של