אמנם, אין להקל ראש במשמעותה של מסירת הודייתו של נאשם במיוחס לו, אף שזו ניתנה בשלב שקדם לחשיפת כל חומר החקירה בפניו, ובית המשפט בחן בקפידה את ההודיה, חקר ובדק היטב את משמעותה, בהזהירו את הנאשם באשר להשלכותיה – כבנסיבות העניין שלפנינו.
יחד עם זאת, בחירתו של נאשם להודות באישומים המיוחסים לו, אינה מבוססת רק על יסוד היעדר הכפיה ומודעותו להשלכותיה של ההודיה, אלא גם – ואולי
--- סוף עמוד 22 ---
בעיקר – על התשתית העובדתית הנלמדת מחומר החקירה. ככל שהנאשם אינו מודע לתשתית העובדתית המלאה, נפגעת יכולתו לקבל החלטה מושכלת האם להודות במיוחס לו או לנהל את משפטו עד תום.
משכך, לטעמי יש לראות כאמור את אי-מסירת מלוא חומר החקירה כפגיעה מהותית בזכות העיון המעוררת חשש של ממש בהודיית נאשם באשמה בניגוד לרצונו החופשי ותוך פגיעה באוטונומיה שלו.
על מנת לבחון האם חשש זה מצדיק מתן היתר לחזרת נאשם מהודיה שמסר, יש להשיב על השאלה, האם היה בחומר החקירה הנוסף שלא הגיע לידי המערער וסניגורו בטרם הודייתו, כדי לשנות מהחלטת המערער להודות במיוחס לו?
44. בא-כוח המערער, שלא ייצג את המערער בהליך בפני בית המשפט המחוזי, בחר שלא להתייחס לתוכנו של חומר החקירה הנוסף (וייתכן שסיבותיו עימו), ומיקד את טענותיו במישור העקרוני. למעשה, כפי שהתברר במהלך הדיון, על אף מסירת הודעת המשיבה לסניגוריו של המערער על חומרי חקירה נוספים המצויים בידיה, טרם נאסף מלוא החומר.
עוד טען במהלך הדיון בפנינו, כי בפרק הזמן הקצר שעמד לרשותו מאז קבלת חומר החקירה ועד למועד הדיון, לא עלה בידו לבחון כיצד היה ביכולתם של חומרי החקירה הנוספים להשפיע על הגעת המערער להסדר טיעון, וכי בשלב זה אין לסניגוריה את כל הידע הנדרש כדי להבין את משמעותו של חומר החקירה הנוסף והיחס בינו לבין חומרי החקירה האחרים, ולעובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער.
45. בנסיבות אלה, אין ביכולתנו בשלב זה להשיב על השאלה האם אי-מסירתו של חומר החקירה – אשר לטענת המשיבה מרביתו אינו נוגע למערער והובא לידיעתו רק למען הזהירות – עשוי היה להשפיע על החלטת המערער להודות במיוחס לו באופן המצדיק להתיר לו לחזור בו מהודייתו.
--- סוף עמוד 23 ---
קביעה שכזו יש להותיר למערער ובא-כוחו ולא יתכן כי תהא זו המשיבה אשר תאמוד את משקלו הראייתי הלכאורי של חומר חקירה זה או אחר אשר מלכתחילה אמור היה לעמוד לעיון המערער בטרם הודייתו.