--- סוף עמוד 27 ---
54. שלישית, מצאתי קושי גם בקביעותיו של בית המשפט המחוזי כי "לא ניתן להתעלם מהאינטרס האישי שהיה לנאשם [המערער – י' א'], בביסוס מעמדו במפלגה, במילוי משימותיו כפעיל במפלגה וכיד ימינה של קירשנבאום, ובשימור עמדת הכוח ממנה נהנה במפלגה" (פסקה 40 לגזר הדין).
בכתב האישום המתוקן לא נמצא זכר לאותו "אינטרס אישי" של המערער. יתירה מזאת, פרשנותו של בית המשפט באשר לקיומו של "אינטרס אישי שהיה לנאשם בביסוס מעמדו במפלגה" אינה עולה בקנה אחד עם הסדר הטיעון שעליו חתמו הצדדים, בו נכתב במפורש כי:
"מוסכם כי הנאשם [המערער – י' א'] יטען במסגרת הטיעונים לעונש כי הוא לא קיבל טובת הנאה לכיסו הפרטי וכי הוא שימש כעוזרה של נאשמת 1 [קירשנבאום – י' א'] ופעל לטובת המפלגה. המאשימה לא תחלוק על טיעונים אלה של הנאשם" (סעיף 6 להודעה על הסדר הטיעון מיום 18.3.2018; ההדגשה הוספה – י' א').
עובדה מוסכמת היא אפוא כי המניע של המערער בביצוע המעשים היה לפעול "לטובת המפלגה". בכך אין כדי לטעון שמדובר במניע חיובי או לגיטימי; אלא רק כי זוהי המסכת העובדתית העומדת בבסיס האישומים בהם הורשע המערער, ואין בלתה. אל לנו לייחס למערער מניעים נוספים, שאינם נכללים בעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, וממילא גם לא הוכחו בראיה כלשהי בהליך שהתקיים בעניינו (ראו: י' קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני 1621 (2009); וראו גם ע"פ 264/81 לוי נ' מדינת ישראל פ"ד לה(3) 659, 662 (1981)).
כך במיוחד, כאשר במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום המקורי, אשר בו נכתב כי "לעיתים פעל נאשם 2 [המערער – י' א'] מתוך מטרה לקדם את ענייניו הפרטיים, לעיתים מתוך מטרה לקדם את ענייניה של נאשמת 1 [קירשנבאום – י' א'] ולעיתים מתוך מטרה לקדם את ענייניה של מפלגת ישראל ביתנו" (שם, בסעיף 22; ההדגשה הוספה – י' א'). מניע זה נשמט מכתב האישום המתוקן, ולא בכדי.
כעולה מגזר הדין, קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לאינטרס האישי שהיה למערער בלקיחת השוחד, הביאו אותו לייחס חשיבות מעטה, אם בכלל, לעובדה
--- סוף עמוד 28 ---
כי לא נטל מכספי השוחד לכיסו (פסקאות 37-40 לגזר הדין). זאת, כאשר נסיבה זו היתה יכולה לתמוך בהקלה בעונשו, ובפרט כאשר היא היתה מוסכמת גם על המשיבה.
לשון אחר, בית המשפט המחוזי ביקש ללמוד מקיומו של אותו "אינטרס אישי" של המערער, כי אין ליתן משקל ממשי לכך שלמערער לא צמחה "טובת הנאה כלכלית ישירה" מביצוע העבירות. אליבא דבית המשפט המחוזי, אינטרס זה תפס את מקומה של טובת ההנאה האמורה, במובן זה שאף אם הצדדים הסכימו במפורש שהיא לא התקיימה, לא ייזקף הדבר לזכותו של המערער. צודק על כן המערער בטענתו כי גם פרשנותו זו של בית המשפט המחוזי גררה עמה החמרה בעונשו.