55. מסקנת הדברים היא כי קביעות שונות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, שאינן נגזרות מכתב האישום המתוקן בו הודה המערער, השפיעו, לפחות במידת מה, על מידת החומרה שיוחסה למעשיו.
אמנם, "לא כל סטיה מכתב אישום מתוקן בהסדר טיעון מחייבת התערבותה של ערכאת הערעור, אלא יש לבחון בכל מקרה האם אותה סטיה הביאה, שלא בצדק, להחמרה בעונשו של הנאשם" (ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה מד לפסק דינו של השופט, כתוארו אז, א' רובינשטיין (17.7.2014) (להלן: עניין דנקנר)). בנסיבות המקרה דנן, משקביעותיו של בית המשפט המחוזי הביאו בבירור להחמרה בעונשו של המערער, אני סבור כי מוצדקת התערבותנו בהפחתת העונש.
56. יש כמובן להבדיל בין הסקת מסקנות משפטיות על ידי הערכאה הדיונית, לבין הסקת מסקנות עובדתיות, שאינן נלמדות באופן ישיר מעובדות כתב האישום. בעניין זה נקבע, כי "הגם שעל בית המשפט להסיק את המסקנות המשפטיות באשר למידת אשמו של נאשם כפי שהן עולות מעובדות כתב האישום, אל לו להסיק מסקנות עובדתיות העומדות בניגוד לעובדות עליהן הסכימו הצדדים בכתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון" (ע"פ 4289/14 חנונה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 49 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (21.1.2015); וראה גם עניין דנקנר, בפסקה מד).
במקרה דנן, איני מקבל את טענת המשיבה לפיה קביעותיו של בית המשפט המחוזי שפורטו לעיל, החורגות מהעובדות בכתב האישום המתוקן, הן בגדר "מסקנות
--- סוף עמוד 29 ---
פרשניות" כלשונה, וככאלו מדובר במסקנות לגיטימיות שאינן נוגדות את המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום המתוקן.
כפי שראינו, מדובר בקביעות המתייחסות לסכומי השוחד שנתבקשו, למשך התקופה בה ביצע המערער את העבירות המיוחסות לו, לתפקידו של המערער במפלגה ולמניע שלו בביצוע העבירות. ביחס לכל אלו ישנם תיאורים ברורים בכתב האישום המתוקן (ובהסדר הטיעון החתום שהוגש יחד איתו) אשר מהם אין לחרוג בדרך של פרשנות, ואין גם צורך משפטי לעשות כן.
57. מעבר לעניינו הפרטני של המערער, נדמה כי ניתן ללמוד מכך על החשיבות הרבה שבהיצמדות לעובדות כתב האישום, במקרה שלא נשמעו ראיות בהליך הפלילי, והכרעת הדין התבססה על הודאתו של נאשם בעובדותיו. כך במיוחד, כאשר מדובר בכתב אישום מתוקן, שחלקים מסוימים ממנו שונו או הוסרו במהלך המגעים בין התביעה לסניגוריה במסגרת הסדר הטיעון.
במקרים אלו, לא בכדי דקדקו הצדדים על קוצו של יוד והקפידו על כל מילה בכתב האישום המתוקן, עד שהגיעו לנוסח מוסכם. אחרת, אין עוד טעם בתיקון עובדתי או ניסוחי עליו עומדת הסניגוריה, אשר בזכותו הגיעו הצדדים להסכמה בבסיס כתב האישום המתוקן.