בנסיבות אלו, ובפרט כאשר מדובר בכתב אישום מסועף כבענייננו, "אין לו לבית הדין אלא מה שעיניו רואות בכתב האישום, וראוי שלא ייגרר אל מעבר לו" (ער"ם 2950/08 עיריית חיפה נ' ויסמן, [פורסם בנבו] פסקה ח (22.5.2008)).
על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בקביעת הנסיבות הרלוונטיות למידת העונש, לבל יסטה מהעובדות המפורשות בכתב האישום המתוקן, ולבל יזקוף לחובתו או לזכותו של נאשם פרשנויות שונות למעשים, מבלי שהובאו ראיות התומכות בכך.
58. הטעם השני המצדיק לדידי הקלה בעונשו של המערער, טמון בכך שהעונש שהושת עליו בבית המשפט המחוזי חמור באופן משמעותי מהעונש ההולם את מעשיו בהתאם למדיניות הענישה הרצויה, ואף חמור בהשוואה למדיניות הענישה הנוהגת.
--- סוף עמוד 30 ---
59. המערער הורשע על פי הודייתו בביצוע שלוש עבירות של לקיחת שוחד, עבירה אחת של בקשת שוחד, ושתי עבירות של הלבנת הון, וזאת במסגרת שלושה אישומים שונים.
העונש המירבי על עבירת השוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין, הוא 10 שנות מאסר. קודם לכניסתו לתוקף, בשנת 2010, של תיקון 103 לחוק העונשין, עמד עונש זה על 7 שנות מאסר. עבירת השוחד בה הורשע המערער במסגרת האישום הראשון בוצעה טרם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק, בעוד ששתי עבירות השוחד בהן הורשע במסגרת האישומים השני והשלישי בוצעו לאחר מכן.
60. אף "במשקפי" התיקון לחוק העונשין, נדמה כי העונש שהושת על המערער חמור באופן משמעותי מהעונש הראוי וההולם את מעשיו, וזאת מבלי להקל ראש בחומרתה של עבירת השוחד ובערכים המוגנים החשובים בהם היא פוגעת.
מעשיו של המערער נמשכו אמנם במשך חמש שנים, במהלכן הוא פעל בדרכים שונות ומרובות לבקשת ונטילת שוחד מגופים שונים, ועליו לתת את הדין על כך. אך יחד עם זאת, אין להתעלם משתי נסיבות מקלות בעניינו, אשר נדמה כי בית המשפט המחוזי לא נתן להן משקל מספק.
האחת – כי אין מחלוקת שהמערער לא נטל את כספי השוחד לכיסו, וכי פעל לקידום ענייניה של המפלגה. אין ספק כי מטרה זו היא מטרה פסולה כשלעצמה, ויש לגנותה מבחינה ערכית וציבורית. על אף זאת, מטבע הדברים יש משמעות לשאלה האם כספי השוחד נותבו לשימושו האישי של נוטל השוחד.
השניה – כי בהשתת עונש המצוי ברף העליון של הענישה בגין עבירות השוחד, לא נתן בית המשפט המחוזי משקל ראוי להודייתו של המערער בביצוע העבירות, ולחסכון הניכר שנגרם כתוצאה מכך בזמן שיפוטי, במיוחד בשל היקפו הרב של חומר הראיות.