--- סוף עמוד 36 ---
66. איני מקבל גם את טענת באי-כוח המשיבה לפיה חל בענייננו הסייג הקבוע בסעיף 155(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיו "נאשם שהודה ... והתובע או הסניגור מודיעים שהוא ייקרא להעיד במשפטם של יתר הנאשמים, לא יעיד אלא לאחר שנגזר דינו".
אין חולק כי המשיבה לא הודיעה על כוונתה להעיד את המערער טרם גזירת דינו. לעניין זה אין משמעות לכך שבדיון הסמוך לאחר מתן גזר דינו נדונה האפשרות להוסיף את המערער לרשימת עדי התביעה, ומכל מקום, בסופו של דבר עדותו זו התייתרה בעקבות הסכמות דיוניות.
67. סעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי אינו מפרש מהו הסעד שיינתן לנאשם שדינו נגזר בניגוד להוראות הסעיף. החריג הנמנה בסעיף 155(א)(2) מלמד כי ייתכנו מצבים שבהם ניתן יהיה לגזור את דינו של נאשם בטרם גזירת דינם של שותפיו לכתב האישום, "בנסיבות מיוחדות שירשום בית המשפט". מכאן נגזרת המסקנה כי לא בכל מקרה שבו יוקדם גזר דינו של אחד מהנאשמים יבוטל גזר הדין מעיקרו. ניתן להזכיר, בהקשר זה, גם את הוראת סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר לפיה "בית המשפט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין".
68. לאחר ששקלתי בדבר, איני סבור כי בנסיבות העניין גזירת דינו של המערער בטרם נגזר דינה של קירשנבאום גרמה לעיוות דינו של המערער במובן המצדיק ביטולו של גזר דינו של בית המשפט המחוזי, כפי שטען המערער.
זאת, בעיקר מאחר שמצאתי טעם בטענת באי-כוח המשיבה, לפיה היה על באי-כוח המערער להעלות בפני בית המשפט המחוזי, במסגרת הדיונים שהתקיימו קודם לשמיעת הטיעונים לעונש, את הטענה לפיה לא ניתן לגזור את דינו באותו שלב (והשווה לעניין בראנס, שם נכתב כי לו היה המערער מעלה את הטענה בטרם נגזר דינו "היתה לבית המשפט המחוזי הזדמנות להביע את דעתו"). משלא עשו כן, על אף שמצאו לנכון לטעון טענות אחרות באשר להחלפת מותב ולפסלות שופט, אין לקבל בשלב דיוני זה את הטענה לפיה גזירת דינו נעשתה בניגוד לדין.
על אף זאת, והגם שאינו מצדיק ביטולו של גזר הדין, לטעמי יש לייחס משמעות מסוימת לפגם הפרוצדוראלי בגזירת דינו של המערער בניגוד להוראות סעיף
--- סוף עמוד 37 ---
155 לחוק סדר הדין הפלילי. משמעות זו יכול שתמצא ביטוי בהפחתה מסוימת בעונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער.
69. הנה כי כן, נסיבותיו של העניין שלפנינו מגלות שלושה נימוקים להפחתת העונש שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי: ראשית – השלכות קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שאינן מופיעות בכתב האישום המתוקן, על ההחמרה בעונשו; שנית – היותו של העונש חמור ממדיניות הענישה הרצויה והנוהגת, בנסיבות בהן המערער לא נטל את כספי השוחד לכיסו, והודה בכתב האישום המתוקן; ושלישית – הפגם הפרוצדוראלי שנפל בגזירת עונשו בטרם נגזר דינם של שותפיו לכתב האישום.