המערער משיג הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין שניתנו בעניינו בבית המשפט המחוזי. לאחר שעיינתי בחוות דעתו של חברי השופט י' אלרון ובחנתי את טענות הצדדים והראיות בכללותן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להסכים לתוצאה אליה הגיע חברי לפיה יש להחזיר את הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי. תחת זאת, עמדתי היא כי ביחס לרכיב הכרעת הדין יש לדחות את הערעור ולהותיר את ההרשעה
--- סוף עמוד 39 ---
על כנה. אף בכל הנוגע לרכיב העונש מסקנתי שונה מזו של חברי אשר העמיד את עונשו של המערער על 5 שנים מאסר בפועל. דעתי שונה כפי שיובהר בהמשך.
להלן אפרט את נימוקיי.
רקע
1. סיפור המעשה המלא נפרש בחוות דעתו של השופט אלרון ועל כן לא אחזור עליו. אציג בקצרה את אשר נדרש להציג. בשנים הרלוונטיות לפרשה בה עוסק הערעור, המערער היה עובד ציבור ושימש כמנהל אגף הארגון של מפלגת "ישראל ביתנו". תפקיד זה כלל אחריות על מערכות הבחירות של המפלגה, הן הארציות והן המוניציפליות; קשר עם גורמי השטח במפלגה לרבות ראשי רשויות וסניפים מקומיים; וכן ריכז במפלגה את הנושא של פניות מטעם גופים שונים לקבלת נתח מהכספים הקואליציוניים של המפלגה. כנגד המערער הוגש כתב אישום, ביחד עם ארבעה נאשמים נוספים בניהם פאינה קירשנבאום אשר בזמנים הרלוונטיים כיהנה כמזכ"לית המפלגה, כחברת כנסת וכסגנית שר הפנים. כתב האישום ייחס למערער ביצוע עבירות שחיתות שונות במסגרת תפקידו כעובד ציבור לרבות שוחד. הרשימה המלאה של העבירות בהן הורשע תובא בהמשך. די לומר כי בניגוד להכרעת הדין כתב האישום המקורי ייחס למערער גם מספר עבירות מס, עבירה של סחיטה באיומים וכן קשירת קשר לביצוע פשע.
עוד בטרם החל משפטו ובטרם נשמעו ראיות הגיע המערער להסדר טיעון עם הפרקליטות במסגרתו הוגש כנגדו כתב אישום מתוקן אשר המערער הודה בעובדות המתוארות בו. כתב האישום המתוקן כולל שלושה אישומים. על פי האישום הראשון – "פרשת המופעים" – פעל המערער ביחד עם קירשנבאום על מנת סייע לחברת הפקות לקבל עבודות של הפקת אירועים וכן לזכות במימון מטעם משרד התרבות ומשרד הקליטה להפקת אירועים אלו. בתמורה קיבלו המערער וקירשנבאום 10% מתקציב המימון לו זכתה חברת ההפקות. האישום השני – "פרשת עמותת איילים" – נוגע לעסקת שוחד בין המערער לעמותה זו. המערער דרש שהעמותה תעביר חצי מיליון ש"ח במזומן לצרכי המפלגה בתמורה לקבלת כספים קואליציוניים. לאחר שהעמותה סירבה הוסכם כי הכספים יועברו לידי המפלגה בדרכים אחרות ו"יצירתיות". דרכים אלו כללו מימון שכר מכספי העמותה לפעילי המפלגה על אף שאלו לא הועסקו בפועל וממילא לא ביצעו עבודה כלשהי תמורת שכר זה, מימון שירותי יחסי ציבור עבור