לנוכח זאת יש להביע מורת רוח מהתנהלותה של המשיבה בנושא זה בענייננו. אמנם, כפי שציין בא כוח המשיבה, הפרשה בה הואשם המערער הינה פרשה רחבת היקף הכוללת מספר תתי פרשיות אשר משיקות זו לזו וכן נאשמים רבים אחרים. ככזו, היא כוללת חומרי חקירה בסדר גודל משמעותי. עם זאת, בכך אין להצדיק את המחדל של המדינה הגם שעולה שנבע מטעות בתום לב. זכותו של הנאשם, כמי שניצב בפני כתב אישום ובפני הרשעה פוטנציאלית בפלילים, להיחשף לכלל חומרי החקירה על מנת להתכונן בצורה המיטבית ביותר להגן על חפותו. על המערער היה להיות חשוף לכלל החומר בטרם הוא מקבל החלטה האם לחתום על הסדר טיעון במסגרתו הוא מודה בעובדות כתב האישום המתוקן אם לאו. האחריות לכך שזכות העיון של המערער נפגעה בחלקה, רובצת לפתחי המאשימה.
10. כדרכו, המשפט הפלילי מלא איזונים והבחנות. ראוי להבחין בין המחדל של המדינה לבין השפעתו של מחדל זה על קיומו של ההליך בפלילי בעניינו של המערער. פגם לחוד ותוצאתו לחוד. חברי השופט אלרון סבור כי לאור הפגיעה בהליך ההוגן שנגרמה כתוצאה מאי העברת חומרי החקירה, יש להחזיר את הדיון בערעור לבית המשפט קמא. זאת, על מנת שהצדדים יציגו שם את טיעוניהם ביחס לשאלה כיצד השפיעה אי מסירת החומר על החלטתו של המערער להודות במיוחס לו ולחתום על הסדר הטיעון, והאם יש בכך בכדי לאפשר לו לחזור בו מהודייתו בהתאם לסעיף 153(א) לחסד"פ. בנקודה זו אני חולק על חברי. ייאמר שוב, אין מחלוקת בדבר קיומו של מחדל מצידה של המדינה. עם זאת, אני סבור כי הונחה בפנינו תשתית מספקת לקבוע כי מחדל זה אינו מצדיק מתן רשות למערער לחזור בו מהודייתו.
11. עמדה עקבית בפסיקה היא כי אי גילוי חומרי חקירה עשוי להביא לזיכויו של הנאשם. עשוי להביא לזיכויו, אך לא בהכרח יביא לזיכויו. לשם הגעה לתוצאה מזכה, יש להראות שאי גילוי החומר הביא לעיוות דין כלפי הנאשם ופגע בזכותו להליך הוגן. רק בהינתן התנאי שנפגעה יכולתו של הנאשם לנהל משפט הוגן וכי אי העברת חומרי החקירה נתגלתה בשלב בו אין דרך אחרת לתקן את הפגם, יזוכה הנאשם (ע"פ 79/73 לביא נ' מדינת ישראל, כח(2) 505, 511; ע"פ 173/88 אסרף נ' מדינת ישראל, מד(1)
--- סוף עמוד 48 ---
785, 790-792; ע"פ 400/84 מדינת ישראל נ' אנג'ל, מ(3) 481, 487 ; ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, מו(5) 8, 22). במידה ולא נגרם עיוות דין, בית משפט של ערעור רשאי לעשות שימוש בסמכותו לפי ס' 215 לחסד"פ הקובע: