כשם שאין להתעלם ממחדלי התביעה כך אין להתייחס אליהן כשיקול סופי מטבעם, במובן שקיומם יהווה כוח ווטו על הרשעה במשפט הפלילי. הגישה הראויה היא גישת הביניים. לפיה יש לבדוק את המקרה עניינית וקונקרטית. לאמור, האם הפגם השפיע על זכותו של הנאשם הספציפי בגדר המקרה בו דנים. אין צורך בוודאות או
--- סוף עמוד 52 ---
אפילו קרוב לכך. הבדיקה בוחנת איך ובאיזו מידה הנאשם נפגע כתוצאה מהפגם בהתנהלות התביעה. זוהי הגישה אשר השיטה הישראלית, על איזוניה, דוגלת בה היום באורח כללי. טענת הסנגור בפועל היא כי די בהתנהלות של התביעה אף מבלי להצביע על קשר סיבתי לפגיעה בזכויות הנאשם בפועל כדי להביא לזיכוי. אם זוהי העמדה, השקפתי היא כי ניתן לסיים את הערעור על הכרעת הדין עתה ללא צורך להחזיר את העניין להמשך דיון בפני בית המשפט המחוזי.
15. נחדד את הנקודה. יש להצר על התנהלותה של המשיבה בעניין זה. מדובר במחדל חמור מצידן של רשויות התביעה. עם זאת, אין הדבר משמעו כי יש לאפשר למערער להתל בהליך הפלילי. פגמי המשיבה לא יכולים להפוך לכלי בידי המערער אשר באמצעותו הוא מבקש להפוך את ההליך הפלילי בעניינו לזירה המתנהלת לפי רצונותיו ובקשותיו. כפי שכתבתי במקום אחר "הנאשם אינו בגדר 'סוחר בשוק' המשפט הפלילי. הוא אינו רשאי לשמור את כל הקלפים באמתחתו ואינו בן חורין לעבור מהודאה לכפירה בכל עת אשר יחפוץ" (ע"פ 3227/10 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 4 (פורסם בתאריך 24.11.2011)). כפי שאין הוא רשאי לשמור את הקלפים, כך אין הוא רשאי לטרוף את הקלפים מכוח פגם תביעתי בלבד. פגמי המשיבה אינם יכולים לשמש אותו על מנת למחוק את הודייתו כאילו לא הייתה מעולם. הודייתו מלאה, מפורטת וניתנה בהסכמה ותוך הבנת השלכותיה. לא השתכנעתי כי בנסיבות המקרה קיים חשש שמא היעדר גילוי כלל חומר החקירה במועד יכול ללמד על כך שהודייתו ניתנה בניגוד לרצונו החופשי או כי לא הבין את משמעותה. כפי שצוין, גם לא עלה בידי המערער להצביע על כך שהחומר אשר הועבר באיחור היה משנה את התשתית העובדתית עד כי ייתכן והיה בוחר לנהל את משפטו עד תום חלף חתימה על הסדר הטיעון. בנסיבות אלו אין לאפשר למערער לגרור את ההליך באופן שיאריך את משכו לזמן לא נודע תוך שענייננו מוחזר לערכאה קמא לשמיעת טיעונים נוספים. לו תישמע דעתי, תידחה בקשתו של המערער לחזור בו מהודייתו והכרעת הדין המרשיעה תיוותר על כנה.