אמנם, גם הבקשות המאוחרות עליהן מתבססת עבירת בקשת השוחד השנייה מפורטות בכתב האישום באותו הפרק בו נידון "מתווה הדרכים היצירתיות". דרך הפעולה של המערער בבקשת סכומים אלו תואמת במידה רבה את דרך הפעולה שלו לאורך מימוש המתווה ואת דרך לקיחת השוחד במסגרת מימוש זה. על כן, יש מקום לטענה לפיה גם הבקשות המאוחרות, בדומה לגיבוש מתווה הדרכים היצירתיות בכללותו, לא היו באות לעולם אם בקשת השוחד המקורית במזומן הייתה מתקבלת. בית משפט קמא אף ציין זאת בגזר דינו ולכן מצא טעם בטענת הסניגורים שצבירת הסכומים מחמירה עם הנאשם (פס' 34 לגזר הדין). עם זאת, כשלעצמי איני מוצא הגיון רב בטענה זו שמשמעותה היא קביעה שהמערער ביקש שוחד בסך 500,000 ש"ח "בלבד". זאת מן הטעם הפשוט כי לצד הסכום של 386,000 ש"ח שהמערער לקח כשוחד מתוך הסכום של 500,000 ש"ח שביקש, ישנו הסכום הנוסף של 380,000 ש"ח שהמערער ביקש אך טרם לקח. משמע, אם הסכום האחרון היה מתקבל בפועל היינו דנים בכך שהמערער לקח שוחד בסכום 766,000 ₪. זאת, פרט לסכום שביקש אך עדיין לא קיבל. כיצד אם כן ניתן לקבוע כי ביקש שוחד בסכום של 500,000 ₪ אם בסופו של יום סכום השוחד שלקח בתוספת הסכום שביקש אך טרם לקח עולה על סכום הבקשה? היות ולא ניתן לטעון כי מדובר בטוב לבה של העמותה שכן המערער הוא זה שדרש את התשלומים מתחילתה של הפרשה ועד סופה – המסקנה המתבקשת היא שמדובר בשתי בקשות שוחד שונות ומצטברות. ויוזכר, זוהי התמונה המדויקת שעולה מכתב האישום המתוקן אשר בעובדותיו הודה המערער. אי לזאת, איני יכול להסכים למסקנתו של חברי אלרון לפיה מדובר בהערכת יתר של סכומי השוחד שהתבקשו. ממילא, ניכר כי בית משפט קמא הקל עם המערער בהיבט זה עת ציין כי הוא מצא טעם בטענה של באי כוח המערער כי צבירת הסכומים מחמירה עמו. כך לא ניתן לקבוע כי צבירת הסכומים היוותה בפועל שיקול לחומרה בגזר הדין.
--- סוף עמוד 61 ---
23. חברי מוצא שבית משפט קמא החמיר עם המערער לא רק ביחס לסכומי השוחד אלא אף בכך שייחס לו נחישות והתמדה בבקשות השוחד. גם לכך אין בידי להסכים. כך קובע גזר הדין:
"אלא שמאפיין החומרה המרכזי במעשי הנאשם, אינו מתמצא בסכימה אריתמטית של סכומי השוחד שהתבקשו והתקבלו... בקשת כספי השוחד... מלמדת על תעוזתו של הנאשם, שפעל לקבלת כספי השוחד באופן חסר בושה ונטול מעצורים. כשסורב הנאשם על ידי ראשי העמותה, לא נמלך בדעתו , והמשיך לדרוש את כספי השוחד..."