(בעמ' 349; ראו עוד: קלוד קליין "על האמנה החברתית בפני בג"ץ לאור בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר" המשפט ה 189 (התשס"א) (להלן: פרופ' קלוד קליין, האמנה החברתית); ליאור ברשק "אזרח ומדינה בדמוקרטיה בעקבות בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, פ"ד נב(1) 289" משפטים לב(1) 217 (תשס"ב). לביסוס הגישה החברתית-קהילתית, שבבסיס דעת המיעוט של השופט י' זמיר עיינו: גרשון גונטובניק "הקהילה הליברלית וזכיות רווחה כזכויות יסוד: עיון בהלכת קונטרם" ספר יצחק זמיר על משפט, חברה ופוליטיקה 323 (יואב דותן ואריאל בנדור עורכים, 2004)).
--- סוף עמוד 84 ---
(ב) בתחום המחשבה הפוליטית – המסקנה הנוכחית תואמת את אסכולת האמנה החברתית "הרכה" (Soft), שפותחה בעקבות כתביו של ג'ון לוק בספרו: Two Treatises of Government (1690). אסכולה זו עומדת בסתירה לפרשנות מסוימת שניתנה לגישתו של ז'אן זאק רוסו, אשר תוארה בספרו: על האמנה החברתית (מהדורה שלישית, ח' רות עורך, תשט"ו), וזכתה לביקורת נוקבת מצידו של פרופ' יעקב טלמון, עיינו: J.L. Talmon, The Origins of Totalitarian Democracy (New-York, 1970)). ראו עוד בנושא: פרופ' קלוד קליין האמנה החברתית 199-196.
(ג) המחקר הכלכלי-התנהגותי מלמד כי הטיות קוגניטיביות עלולות לגרום לכך שמשרתי ציבור יפעלו באופן שאיננו מקדם בהכרח את האינטרס הציבורי, על-אף שכוונותיהם הסובייקטיביות טהורות. כך, אפילו משרתי ציבור ישרי-דרך עלולים לקבל החלטות לטובת האינטרס האישי שלהם, גם אם כוונותיהם המודעות הן לקדם את רווחת הכלל (עיינו, למשל:Yuval Feldman, Behavioral ethics meets behavioral law and economics, in OXFORD HANDBOOK OF BEHAVIORAL LAW AND ECONOMICS (Eyal Zamir and Doron Teichman Eds., 2014); YUVAL FELDMAN, THE LAW OF GOOD PEOPLE 32-57 (2018); Eyal Zamir and Raanan Sulitzeanu-Kenan, Explaining Self-Interested Behavior of Public-Spirited Policy Makers, 78 PUBLIC ADMINISTRATION REVIEW 579–592 (2018)). באותה מידה קיים חשש שאותם משרתי ציבור יפעלו לטובת האינטרס קצר-הטווח של הרשות (קרי, הם יעדיפו ניסיונות למנוע הגשה של תובענה ייצוגית בעקבות פנייה מוקדמת על ידי עריכת הסדר אינדיבידואלי עם הפונה, וזאת ללא הענקת פיצוי מתאים לו ולבאי-כוחו בגין מאמציהם), על פני האינטרס הציבורי ארוך-הטווח, המחייב הפסקה של גבייה שנעשתה בניגוד לדין. לדוגמה קרובה בחיי המעשה, שהביאה לאישור תובענה ייצוגית – ראו: עע"מ 6192/13 אברהם נ' עיריית טבריה [פורסם בנבו] (26.02.2017) (להלן: עניין אברהם).