פורסם ב אפיק משפטי 022 15.05.2009
כנגד העותר ננקטו הליכי גבייה על ידי מועצה אזורית לאחר שלא ענה לדרישת המועצה לתשלום עבור צריכת המים. העותר טען, בין היתר, כי לרשות מקומית לא קיימת הזכות לאחוז באמצעי גבייה מנהליים על פי פקודת המיסים (גבייה) אלא במקרים נדירים ביותר וכי הדרך הראויה לגביית חובות הנטענים על ידי רשות היא בדרך של פנייה לקבלת הסעד המשפטי מהערכאה המוסמכת ורק לאחריה אחיזה באמצעי הגבייה במסגרת דיני ההוצאה לפועל. בית המשפט דחה את העתירה מנימוקים שונים ואף קבע, כי מוסד הגבייה המנהלית הקבוע בפקודת המיסים (גבייה)מהווה הסדר חקיקה ראשי מפורט וחד משמעי הנתמך בפסיקת בית המשפט העליון.