בית הדין האזורי לעבודה נדרש לסוגית האיזון בין האינטרס הקנייני של המעביד להגנה על סודות מסחריים של עסקו כנגד זכות היסוד של העובד לחופש העיסוק. בית הדין חזר על ההלכה לפיה בטרם יגביל בית הדין את חופש עיסוקו של עובד, עליו לבחון מספר נסיבות, כגון צורך בהגבלת העיסוק כדי לשמור על סודי מסחרי השייך למעסיק, הכשרה מיוחדת אשר עבר העובד אצל המעסיק והמצדיקה הגבלת עיסוק בתמורה לכך, האם ניתנה לעובד תמורה מיוחדת עבור התחייבות אי התחרות ובחינת תום הלב של העובד והמעסיק החדש והשאלה האם הפר העובד את חובות האמון המוטלות עליו כאשר אלו חלות על העובד אף בהעדרה של תניה חוזית מפורשת.
בית הדין דחה את טענות התובעת לקיומו של סוד מסחרי וקבע, כי רשימת לקוחות שאיננה יחודית (היינו נדרש מאמץ מיוחד להשיגה) אינה סוד מסחרי הראוי להגנה. עוד, במקרה דנן לא נדרשה הכשרה מיוחדת של העובד אך העובד אכן קיבל תמורה בגין אי התחרות והוא נדרש להשיבה. בית הדין חזר על ההלכה, כי לכל עובד זכות מוקנית לעבוד בתחום התמחותו כחלק מזכותו להגשים את עצמו. כללי המסחר מחייבים את המעסיק להשלים עם תחרות של עובד שעזב את שירותו בתנאי שהעובד לא מנצל לטובתו את סודות המסחר של המעביד.