זוג ניהלו במשך למעלה מ-20 שנה מרפאה וטרינרית בנכס של אבי האישה. בשל סכסוך בין הידועה בציבור של האב לבת התגלה סכסוך לגבי היכולת לפנות את הזוג מהמרפאה.
בית המשפט קיבל את תביעת הבת להכיר בה כבעלת רישיון שימוש בלתי הדיר בנכס מכוח הסתמכות ושיקולי צדק. לפי חוק המתנה וחוק המקרקעין, מתנה משתכללת בהתקיים גמירות דעת והקניה בפועל, תוך עמידה בנטל הוכחה מוגבר במקרקעין. במקביל, חוק השכירות והשאילה והפסיקה מכירים ברישיון אישי לשימוש בנכס ללא תמורה כבלתי הדיר במקרים חריגים מכוח הסתמכות, השקעות ושיקולי צדק, תוך אפשרות להתנות את ביטולו בפיצוי. בענייננו, האב התכוון להוריש את המניות והנכס לבת רק במותו ושמר בידיו את השליטה המשפטית והרישומית בהם, כך שלא התגבשה מתנה בחייו. עם זאת, לנוכח הבטחתו להקים עבורה מרפאה והשקעת הבת ובן זוגה בפיתוחה כאשר האב עצמו התפרנס מהכנסותיה ואף לא פעל לבטל את הרשות או לפנותה גם לאחר הסכסוך והגשת התביעה, קמה לבת זכות שימוש בלתי הדירה בנכס, שביטול אפשרי רק תמורת פיצוי הולם.