העברה ללא תמורה של נכסים ופעילותה חברה לאחרת עלולה להצדיק הרמת מסך בשל קיפוח נושים

רשות מקומית דרשה לחייב באופן אישי את בעלי מניותיה של חברה שהפסיקה פעילותה במיסים והיטלים שונים.

בית המשפט קיבל את התביעה והורה לייחס את חוב החברה לעירייה לבעלי המניות של החברה אך לפי השיעור היחסי של אחזקותיהם בחברה. החוק מאפשר להרים מסך ולייחס בעל מניות חוב של חברה, לרבות מסי ארנונה, כאשר נעשו פעולות כדי לקפח נושי החברה וגם כאשר מתקיים חשש להברחת נכסי החברה ללא תמורה על ידי בעלי השליטה בכפוף לתנאים הבאים: א. החברה צברה חוב ארנונה סופי; ב. החוב נצבר בגין נכס שאינו משמש למגורים; ג. המחזיק בנכס הינו חברה פרטית, שאינה דייר מוגן; ד. החברה פורקה או הפסיקה את פעילותה; וגם ה. בעל מניות בחברה – המוגדר כ"בעל שליטה" אליו עוברת החבות בחוב הארנונה – מחזיק לפחות ב-25% ממניות החברה המקנות לו בין היתר זכויות הצבעה, זכות לקבל רווחים או זכות למנות מנהל. כאן, החברה הפסיקה את פעילותה והשאירה אחריה חובות מסים והיטלים לרשות המקומית. נכסי החברה המוערכים בכמיליון וחצי ש"ח וגם חלק מפעילותה העסקית, הועברו ללא תמורה לאחיו של אחד מבעלי המניות באופן אשר הקטין את נכסי החברה וקיפח במובהק את נושי החברה, ובכלל זה את הרשות המקומית. לכן, למרות ששניים מתוך שלושת בעלי המניות בחברה לא היו "בעלי שליטה" (מאחר שהחזיקו פחות מ25% ממניות החברה ולא נהנו מזכויות המוקצות לבעלי השליטה), מסך ההתאגדות הורם וחובות המס של החברה ייוחסו להם באופן אישי, בהתאם לשיעור אחזקותיהם היחסי.