המערערים רכשו קרקעות במושב בני עייש טרם האמרת ערכן באופן ניכר והעבירו הבעלות בהן ל-3 חברות (כאשר מאוחר יותר הועברו מניות 2 חברות לבעלות חברה אחת). תכנון המס הורכב מהעברת הבעלות בקרקעות תוך קבלת אישור לדחיית מס בהתאם לסעיף 70 לחוק מיסוי מקרקעין בעת העברת בעלות בקרקע לאיגוד, מרישום ערך הקרקע בספרי החברה על פי שוויו ביום העברת הבעלות לחברות וממכירת הקרקעות לקבלנים. בדרך זו, ניסו בעלי המקרקעין המקוריים להוציא מרשת המס את האמרת הערך אשר התרחשה בין רכישת הקרקע המקורית ועד להעברת הבעלות בה לחברות. בית המשפט המחוזי דחה את תכנון המס וקבע כי סעיף 70 כוונתו לאפשר דחיית מס בלבד ועל כן יש לראות לצורכי מס את עלות הקרקעות כפי שהייתה בעת רכישת הקרקעות על ידי הבעלים המקורי ולא על פי השווי במועד ההעברה לחברות. גם ניסיון המערערים להיתלות בהלכות שבח את בך לא הסתייע ובית המשפט המחוזי בהערת אגב אף הטיל ספק בנכונותה של הלכת שבח את בך (ההלכה התירה לצורכי מס רכישה רישום השווי בעת ההעברה לחברה). בית המשפט לא רק שדחה את הערעור אלא גם חייב את המערערים במלוא שומת המס שהוצאה להם, לרבות קנסות פיגורים, שכ"ט מומחים והוצאות בסך 100,000 ₪.
לאור פסק הדין מתחזק מאוד הצורך בבדיקת תכנוני המס באופן קפדני עובר להוצאתם לפועל, וכן מתחזק הצורך לבחון פתרונות חלופיים לסיום סכסוכים צפויים עם רשויות המס, לרבות הסכמי פשרה או הליכי פרה-רולינג.