דיירים בבנין משותף עשו שימוש בדירתם כבית כנסת ומרכז קהילתי, לכאורה, בניגוד לתקנון הבית המשותף.
בית המשפט קבע, תקנון של בית משותף מהווה עבור בעלי הזכויות בדירות כמעין חוקה, המטילה מרותה על בעלי הדירות. הוראות התקנון מחייבות את כל אלו שהיו בעלי דירות בעת שנתקבל ומחייבות כל מי שנעשה בעל דירה בבניין מעת שנרשם במרשם המקרקעין. מצב בו מפר בעל דירה בבית משותף את הוראות התקנון בדבר השימוש בדירות, מקים עילת תביעה עצמאית לבעל דירה אחרת בבניין.
במקרה דנן, הוכח כי השימוש שנעשה בדירה הוא שימוש כבית כנסת, שימוש החורג מהשימוש המקובל בדירת מגורים ושהינו מנוגד לתקנון הבית המשותף הקובע הכולל הוראה שלפיה לא ייעשה שימוש בדירות שבבניין למטרות ניהול עסק, "ולרבות גן ילדים בית כנסת או מועדון מכל סוג שהוא". לאור כך, בית המשפט החליט כי יינתן צו האוסר על הנתבעים להשתמש בדירה כבית כנסת.