פיצול תמורה במסגרת עסקה שהינו לצורך הפחתה מלאכותית של נטל מס מחייב סיווג מחדש של התמורה

חברה ובעליה חתמו על הסכם מכר של פעילות החברה. במסגרת העסקה, חתם הבעלים על הסכם נפרד שעיקרו התחייבות לאי-תחרות וקיבל כנגד התחייבות זו תמורה כספית נפרדת אשר עליה דווח לרשויות המס כרווח פירותי.

בית המשפט קבע, שהתשלום בגין אי התחרות הינו חלק מתמורה שבמסגרת העסקה ועל כן חייב דיווח ותשלום מס כחלק מן העסקה. על מנת לעמוד על טיבם המיסויי של תשלומים בגין התחייבות אי תחרות, יש לבחון האם התניה היא תניה אותנטית ואינה תנייה פיקטיבית המהווה כסות לתשלומים אחרים במסגרת ניסיון להימנע מתשלום מס. אחת האינדיקציות להיותה של התניה, תניה אמיתית, הוא חלוקה אמיתית של התמורה בין התקבול העיקרי והתקבול בגין ההתחייבות לאי תחרות. ככול שייקבע כי מדובר בתניית אי תחרות אמיתית יש לבחון האם מדובר ברווח הוני או פירותי, כאשר במקרה של תשלום הניתן לעובד על ידי מעסיקו, ההנחה היא כי התשלום הוא פירותי, במסגרת הכנסת עבודה. כאן, ההתחייבות לאי תחרות הייתה חלק בלתי נפרד מהעסקה מול החברה, כפי שאף קבע במפורש הסכם העסקה המקורית, ולא נראה כי נעשה ניסיון אמיתי להעריך את השווי הכלכלי של כל אחד ממרכיבי התמורה, מה שמעלה את החשש שהפיצול נעשה כדי לנסות ולהפחית את נטל המס, ועל כן יש לחייב את החברה לשלם מס בגין התמורה ששולמה כנגד אי התחרות, במסגרת עסקת המכר, ואת הבעלים לשלם מס בגין קבלת הסכום מהחברה כדיבידנד.