ביום 14 אוקטובר, 2009, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית תל אביב, אשר עניינה העברת 33% מסך התשלום המשולם בגין הגרירה (סך של 83 ש"ח) לגורר, בגין גרירת רכב אשר חונה שלא כדין, לידי העירייה. בית המשפט סבר כי "עמלת הגרירה", אשר מועברת לעירייה, אינה תשלום המעוגן על פי חיקוק ולפיכך מדובר בהעברת תשלום שלא בסמכות ובניגוד לעקרון חוקיות המינהל. עוד, קבע בית המשפט, כי בהיעדר כל הוכחה, דחה את טענת העירייה, אשר לפיה נטען כי עמלת הגבייה אשר הועברה אל העירייה מתוך התשלום לגורר מבטא את הוצאות העירייה בגין הגרירה בלבד.
בית המשפט קבע כי לא ניתן להשתמש בטענה כי השבת כל הכספים אשר נגבו כתוצאה מגרירת הרכבים תפגע בתקציב הרשות ותושביה וזאת מאחר וקבלת טענה זו באופן אוטומטי, כמעין "הגנה" נגד השבה בפועל, תביא בהכרח לסיכול המטרה בדבר הרתעת הרשויות מפני גביית כספים שלא כדין. משום כך פסק בית המשפט כי אין מקום לפטור את הרשות מחובת ההשבה, וזאת מפני שלא הוכח במקרה דנן, כי גובה הנזק ועוצמת הפגיעה ברשות ובתושביה מצדיק את אי השבת הכספים אשר נגבו שלא כדין.