בן שהודר מצוואת אימו התנגד לביצוע הצוואה בשל אי כשירות קוגניטיבית והשפעה לא הוגנת על האם.
בית המשפט פסל את הצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת ואי כשירות המורישה. החוק מגדיר כי צוואה תהיה בתוקף רק אם כשנחתמה על ידי המצווה, הוא היה כשיר להבחין בטיבה, וכן כי במועד בו נערכה לא היה המצווה נתון להשפעה לא הוגנת כך שהצוואה אכן משקפת את רצונו האמיתי של המוריש. כאן, בעת עריכת הצוואה האם לא הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית ובנוסף הייתה חשופה להשפעה בלתי הוגנת של הנהנת מהצוואה מכיוון שלא הייתה עצמאית מהבחינה הפיזית והכלכלית, ונזקקה לסיוע ברמה היומיומית מצד הנהנת אשר שלטה באופן מוחלט בענייני רכושה ואף ניצלה את האמון שהמנוחה נתנה בה. על כן, הצוואה נפסלה.