לאחר שבעל השליטה הוכרז כפושט רגל, ביקשה העירייה לגבות את חובות הארנונה שלה ישירות מאישתו, שהיתה מורשית חתימה יחידה בחברה וזאת באמצעות הליך הרמת מסך.
בית המשפט דחה את טענת העירייה, תוך שקבע שהאישה אינה בעלת שליטה בחברה. כאשר לחברה פרטית חוב ארנונה בגין נכס שאינו משמש למגורים והחברה פורקה או שלא נותרו בידיה אמצעים לפרעון החוב – רשאית הרשות המקומית לגבות את החוב ישירות מבעל השליטה בחברה. לעניין זה הוגדר כבעל שליטה מי שמחזיק ב- 25% מהזכויות להון המניות, הון הצבעה, רווחים או זכות למנות מנהל בחברה. כאן, מדובר במי שלא היתה בעלת מניות או נושאת משרה בחברה, אך עקב ההתדרדרות שחלה בעסקי בעלה, נאותה לסייע לו על ידי ביצוע פעולות טכניות שונות בחברה ולשם כך, מונתה כמורשית חתימה. עם זאת, בפועל, סמכותה כמורשית חתימה התמצתה להכנת תלושי שכר וחתימה על שיקים. כללן של פעולות אלו נעשו ללא הפעלת שיקול דעת על ידה אלא על פי הוראות שניתנו לה בעוד שהיא אינה מעורבת בצדדים המהותיים של ניהול החברה כלל. משכך, האישה אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך הגדרתה כבעלת שליטה בחברה ולא ניתן לחייבה בתשלום חובות הארנונה שלה.